ח״ג קח ע״א

פרק ד: ח״ג קח ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א לבתר דאיהו בחירו ואשתכח ביה נייחא - יהבין עליה 'עול' מההוא אתר דאפיק ליה לחירו. ואי בר נש יסרב למיפק לחירו - כמה דאת אמר ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' (שמות כא ה) - הא ודאי פגים ליה להאי אתר! דשביק עול מלכותא דלעילא ונטיל עול דמאריה! על דא מה כתיב? והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו' (שמות כא ו). והגישו אדניו אל האלהים - אל האלהים סתם - לגבי ההוא אתר דפגים ליה, דהכי נמי אלהים אקרי.
ב ולאן אתר יתקריב לגביה? אל הדלת או אל המזוזה - בגין דהאי אתר פתחא הוא דלעילא ומזוזה אקרי. והא אתמר. וכיון דאיהו אכוון לאפגמא להאי אתר - ההוא פגימו אשתאר בהדיה ביה בגופיה! הדא הוא דכתיב ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם - יהוי עבדא תחות רגלוי דמאריה עד שתא דיובלא.
ג את אזנו אמאי? הא אוקמוה. אבל 'שמיעה' תלי בהאי אתר. 'עשייה' לעילא. ובגין דישראל כד קריבו לטורא דסיני והוו ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקב"ה - אקדימו 'עשייה' ל'שמיעה' (דהא שמיעה בקדמיתא ולבתר עשייה) - שמיעה - בהאי 'שמיטה' תליא! ועל דא הוא פגים להאי שמיעה - יתפגים שמיעה דיליה וישתאר פגימו ביה! ולא ישתאר הוא עבדא למאריה עד דיתקרב לההוא אתר דפגים, ויתפגים הוא קמיה, וישתאר ביה ההוא פגימו. ובגין כך והגישו אדניו אל האלהים סתם כמה דאוקימנא. ועל דא ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב)
ד שש שנים תזרע שדך וגו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' (ויקרא כה ג ד). והא אוקמוה דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו' (שמות כג יא). מאי טעמא? ואכלו אביוני עמך - בגין דמסכני בהאי אתר תליין, ובגין כך שביק לון למיכל. ועל דא מאן דרחים למסכנא - יהיב שלמא בכנסת ישראל, ואוסיף ברכתא בעלמא, ויהיב חידו וחילא לאתר דאתקרי צדקה לארקא ברכתא לכנסת ישראל. ואוקימנא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0