ח״ג קח ע״א

פרק ג: ח״ג קח ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אלא דא רזא הכי אוליפנא - כתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (במדבר יא ה) - בלא ברכה - דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא. תא חזי עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא ועל דא פטורין מן המצות. מאי עול מלכות שמים? אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא, ואי לא קביל עליה ההוא עול לא עביד מדי - הכי נמי אצטריך ליה לבר נש לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך. ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא - לא ייכול למפלח!
ב הדא הוא דכתיב עבדו את ה' ביראה (תהלים ב יא). מהו ביראה? כמה דאת אמר ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י), ודא מלכות שמים. ובגין כך עול מלכות שמים. ועל דא האי בקדמיתא הוא דכלא. מאן אוכח? תפלה של יד בקדמיתא! בגין דבהאי עייל לשאר קדושה. ואי האי לא אשתכח לגביה - לא שריא ביה קדושה לעילא. בגין כך בזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו' (ויקרא טז ג) כתיב.
ג והאי עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא. ועל דא עבדין פטורין מעול מלכות שמים. ואי מהאי עול פטורין - מכל שאר פטורין! דהא שאר לא שריא עליה דבר נש עד דאשתכח גביה האי עול. ובגין כך הוו אכלי ישראל במצרים חנם. אוף הכא יצא לחפשי חנם - דהא עבדא הוה! וכל מה דעביד - חנם הוא! בלא עול מלכות שמים! ואע"ג דחנם הוו עובדוהי - יצא לחפשי ויהא ליה נייחא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0