רעיא מהימנא · ח״ג קט ע״א

פרק ז: רעיא מהימנא · ח״ג קט ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א מארי מתיבתאן! באומאה עלייכו! לא תעדי מני עד דאתקין קרבנין לקב"ה! דשכינתא איהי קרבן לה' בכל אבר ואבר דמלכא בחבורא שלים בדכר ונוקבא. בכל אברים. דאינון מנהון ברישא - עיינין בעיינין, אודנין לגבי אודנין, חוטמא בחוטמא, אנפין באנפין, פומא בפומא כגון וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו (מלכים ב ד לד). ובדא הוה מחיה הילד. והכי ידין דמלכא עם ידין דמטרוניתא! גופא בגופא בכל אברים דיליה קרבנא שלים!
ב דבר נש בלא אתתא - פלגו גופא איהו. ושכינתא לא שריא עליה. הכי קוב"ה לאו איהו בקורבנא עם שכינתא בכל ישראל דאינון 'אנשי מדות' דאינון אברים דילה עלת העלות לא שריא תמן. וכאילו לא הוה קב"ה חד, בתר דלאו איהו עם שכינתיה. ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ. ולזמנא דקב"ה מתקרב עם שכינתיה אתקיים ביה האי קרא ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). ועלת העלות שריא עלייהו.
ג אף על גב דתקינו אבהן צלותין באתר דקרבנין - האי איהו לקרבא נפשין ורוחין ונשמתין דאינון שכליים לקב"ה ושכינתיה, כאברים לגבי גופא. אבל מסטרא דכרסיין ומלאכין דאינון גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא לית תמן קרבנא! ובגין דא אתמר בכרסייא ויאמר כי יד על כס יה (שמות יז) - כס חסרא' מכסא, ה' ו' חסר משם הויה. כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה ז יב). ואברין בפרודא מן גופא. איהו לגו, ואינון לבר. הדא הוא דכתיב הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה לג ז) - חוצה ודאי!
ד יהא רעוא דילך לאחזרא לן לבי מקדשא לקיים צלותא דאוקמוה קדמאי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן - כל חד בסדורא דיליה. ומוספין כהלכתן - דכען לבר מארעא דישראל לית תמן קרבנין. כגופין דבריאה. דקב"ה ושכינתיה מסטרא דאצילות דיליה - לית תמן פרודא ואפרשותא. דשכינתא איהי יחודיה וברכתיה וקדושתיה. ולא אתקריאת 'גופא' אלא כד אתגשמו בכרסיין ומלאכין דבריאה, כנשמתא דאתלבשא בגופא שפלה. ובגין דא כד שכינתא איהי לבר מהיכלא דבי מקדשא ולבר מכורסיין דילה - כביכול כאילו לא הוה חד עמיה.
ה מסטרא דכסא עליון דאיהו 'גופא' לקב"ה, ומלאכין דתליין מניה כאברין דתליין מן גופא; דאינון דכורין, ונשמתין דאתגזרו מניה דכורין. כסא תניינא - גופא דשכינתא וכל נשמתין דתליין מניה נוקבין, ומלאכין דתליין מההוא כורסייא נוקבין. וקריבו דלהון בקב"ה ושכינתיה.
ו הכי יחוד קב"ה ושכינתיה! אף על גב דאינון כנשמתין לגבי כרסייא ומלאכין - הכי אינון לגבך עלת העלות כגופא! דאנת הוא דמיחד לון ומקרב לון. ובגין דא אמונה דילך בהון. ואנת - לית עלך נשמתא דתהוי אנת כגופא לגבה! דאנת הוא נשמה לנשמות. ולית נשמה עלך ולא אלהא עלך. אנת לבר מכלא ולגו מכלא, ולכל סטרא. ולעילא מכלא ולתתא מכלא. ולית אלהא אחרא עילא ותתא ומכל סטרא ומלגו דעשר ספירין. דמנהון כלא ובהון כלא תליא. ואנת בכל ספירה בארכה ורחבה, עילא ותתא, ובין כל ספירה וספירה, ובעובי דכל ספירה וספירה.
ז ואנת הוא דמקרב לקב"ה ושכינתיה בכל ספירה וספירה, ובכל ענפין דנהורין דתליין מנהון - כגרמין וגידין ועור ובשר דתליין מן גופא. ואנת לית לך גופא ולא אברים ולית לך נוקבא! אלא אחד בלא שני! יהא רעוא דילך דתקרב אנת שכינתיה לגבי קב"ה בכל דרגין דאינון אצילות דילה, דאינון נשמתין דבעלי מדות. נשיאי ישראל חכמים נבונים חסידים גבורים אנשי אמת נביאים צדיקים מלכים - כלהו דאצילות. דאית אחרנין דבריאה.
ח דשכינתא איהי קרבן. שמן המשחה מימינא שמן למאור כגון את המאור הגדול (בראשית א טז). 'שמן משחת קדש' - איהו מסטרא דשמאלא דאתמר בה 'וקדשת את הלוים'. 'שמן כתית' - איהו מסטרא דצדיק דאיהו כתיש כתישין מאברין דאינון זיתים, לאחתא משחא לגבי פתילה. פתילה - תכלא וגבורה - מתמן איהי יראה, ולויים שומרים המקדש.
ט ומתמן פקודא לירא מן המקדש - ואיהו מצות עבודת הלוים במקדש בכ"ד משמרות לוים, דבהון לוים בשירה ובזמרה הוו מזמרין קדמך לסלקא שכינתא דאיהי שירה וזמרה בהון לה'. כ"ד עם שירה וזמרה - כ"ו, כחושבן ה'. ואבתריה פקודא איהו מצות קטרת תמיד לקב"ה וקטרת כקרבנא.
י והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה. ואמורין ופדרין דאינון מתאכלין כל הלילה - אינון כפרה דאברין דגופא דיליה ונפשיה דלא יתוקדון בגיהנם, ולא יתמסרון בידא דמלאך המות. ובגין דבר נש חב ביצר הרע דאיהו צפוני הכי שחיטתו בצפון לשזבא ליה מההוא צפוני.
יא ובקרבנין טול בהו קל וחומר מנביאים! דאע"ג דתורה איהי שם ה', ונבואה דאתמר בה רוח ה' תניחנו (ישעיהו סג יד) - עם כל דא לאו כל מארי תורה שקילין ולאו כל נביאים שקילין! דאית נביאים דנבואה דלהון בלבושין דמלכא. והכי הוא אורייתא דבעל פה! כמה מארי ספקות ופרוקין בלבושא דמלכא!
יב ואית אחרנין דסלקין יתיר באברים דגופא דמלכא דאתמר בהון ואראה וראיתי - במראה בעיינין. ה' שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג ב) - בשמיעה. יחזקאל אסתכלותיה ונביאותיה מעיינין. חבקוק - מאודנין בשמיעה. ובגין דא יחזקאל חזא כל אלין מראות דמרכבה בראייה בעין השכל. חבקוק בשמיעה. ואית נבואה דנבואתיה בפומא - הדא הוא דכתיב וַיַגע על פי (ישעיהו ו ז). נבואה אחרא מריחא דחוטמא - הדא הוא דכתיב ותבא בי הרוח (יחזקאל ב ב). ואית דנבואתיה ביד - הדא הוא דכתיב וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא). ואחרנין לפנים בחיי המלך! ואחרנין לפני ולפנים!
יג והכי באורייתא! פשטים ראיות דרשות סודות דסתרי תורה. ולעילא - סתרי סתרים לה'}. הכי בקרבנין! אע"ג דקרבנין כלהו לה' - איהו נטיל כלא ופליג קרבנין למשריין דיליה. מנהון פליג לכלבים - אינון קרבנין פסולין דיהיב להון לסמאל כלב ולמשרייתיה. ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלבא. ומנהון לשדים - דאית בהון כבעירן, ומנהון כמלאכי השרת, ומנהון כבני נשא. לאינון דעובדיהון כשדים - פליג קרבנהון לשדים.
יד אלין דעובדיהון כמלאכין - פליג קרבנין דלהון למלאכים. הדא הוא דכתיב את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב). דאינון קרבנין דלהון - לאו תליין בבעירן, דקרבנין דבעירן אינון דעמי הארץ. אינון קרבנין דבני נשא - צלותין ועובדין טבין! קרבנין דתלמידי חכמים מארי מדות - אלין מארי רזי דאורייתא וסתרין גניזין דבהון קוב"ה נחית הוא בגרמיה לקבלא קרבנין דלהון, דאיהו תורת ה' תמימה, שכינתא קדישא מי' מדות.
טו ותלמידי דרבנן - אינון מלין דלהון כאכילת שירי מנחות. ואית אחרנין דמתגברין עלייהו - דאורייתא דלהון כאכילת מנחות עצמן, ולא שירי מנחות. ואית אחרנין דאורייתא דלהון אכילת קדשים, מאכלים מכמה מינין למלכא. וכל מנחות דמאכלין דקרבנין מני קב"ה לקרבא ליה כלהו בביתא דיליה דאיהו שכינתא. והאי איהו פקודא לקרבא קרבנות בבית הבחירה לקיים כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו' (ירמיה ט כג).
טז למלכא דהוו עבדוי ואפרכסוי ושלטני מלכותא - שלחי ליה כמה דורוני. אמר: "מאן דבעי למשלח לי דורונא - לא ישלח אלא בידא דמטרוניתא!" לקיים בה ומכלותו בכל משה (תהלים קג יט). ובגין דא אתקריאת שכינתא קרבן לה'. עולה לה'. אשם לה'. ואפילו קרבן נדות ויולדות ומצורעים וזבים וזבות - כלא צריך לקרבא לה' ושכינתיה, ולבתר איהי פליגת לכלא. הדא הוא דכתיב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי לא טו). ואפילו מזונא דחיון כגון קרבן שעורים - מאכל בעירן ומאכל עבדים ושפחות דבי מלכא! ואפילו דכלבי ודחמרי וגמלי. לקיים בה ומלכותו בכל משלה. ומנלן דעל ידהא פליג כלא? דכתיב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה.
יז בגין דקב"ה בן י"ה. ו' בן יה, כליל יה"ו. ושלימו דיליה ה' - איהו עולה לה'. קרבן לה'. שלמים לה'. קריבו דיליה, שלימו דיליה. דביה אשתלים יה"ו ולמהוי ה'.
יח וכלא אתהדר ביה. ובגין דא זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (שמות כב יט) - דלא יהיב שלטנותא לסטרא אחרא בקרבנא. דכל 'אלהים אחרים' - עלמא דפרודא אינון! ולית לון קריבא ויחודא. וקב"ה אפריש לון משמיה כגון דאפריש חשך מאור. הדא הוא דכתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א ד). ומאן דקריב לקב"ה מה דאפריש - כמאן דקריב מסאבו דנדה לבעלה! והאי איהו רזא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה (ויקרא יח יט).
יט והאי לא תגלה ערותן - קירוב דכל עריין שקילין לעבודה זרה. דכל סטרין אחרנין עלייהו אתמר מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם (בראשית י ה), וכתיב 'ללשונתם בארצותם בגוייהם', וכתיב כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' (בראשית יא ט). וכל מאן דקריב שום קרבנא לסטרין אחרנין - קב"ה אפריש ליה משמיה ולית ליה חולקא בשמיה! דקב"ה בחר לון לישראל מכל שאר אומין. הדא הוא דכתיב ובך בחר ה' (דברים יד ב). ופליג לון מנייהו לחולקיה. הדא הוא דכתיב כי חלק ה' עמו (דברים לב ט).
כ ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה - זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר (שמות ג טו). והא אוקמוה י"ה עם שמי - שס"ה. ו"ה עם זכרי - רמ"ח. בכל מצוה ומצוה קשיר לון לישראל בשמיה למהוי כל אבר ואבר דלהון חולק עדביה ואחסנתיה. ובגין דא זובח לאלהים יחרם וגו'.
כא צריכין ישראל לשתפא לה' בהליכה דלהון בהקיץ דלהון. הדא הוא דכתיב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך (משלי ו כב). קם ההוא תלמידא ואשתטח קמיה ואמר: "זכאה איהו חולקיה דמאן דזכי למשמע מלין אלין! כלהו שם ה' בכל סטרא, ולא נפיק מניה לבר בכל סטרוי!"

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0