פרק ח: ח״ג קט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וכי תאמרו מה נאכל וגו' (ויקרא כה כ) ר' יהודה פתח: בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכׇן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה (תהלים לז ג). לעולם בר נש יהא זהיר במאריה וידבק לביה במהימנותא עלאה בגין דיהוי שלים במאריה! דכד יהוי שלים ביה - לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא!
ב תא חזי! בטח בה' ועשה טוב. מאי ועשה טוב? אלא הכי תנינן: בעובדא דלתתא - יתער עובדא דלעילא! והא אוקמוה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (ויקרא כו ג) - כביכול אתון תעבדון להון! בגין דבההוא אתערותא דלכון דאתון עבדין לתתא - אתער לעילא. ועל דא ועשה טוב כתיב, ואין 'טוב' אלא 'צדיק' דכתיב אמרו צדיק כי טוב (ישעיהו ג י). כיון דאתון עבדין האי - ודאי האי 'טוב' יתער! כדין שכן ארץ ורעה אמונה. וכלא חד!
ג שכן ארץ - ארץ עלאה! דהא לית לך בעלמא דיכול למשרי בהדה עד דיתער האי 'טוב' לגבה. כיון דיתער ליה - כביכול הוא עביד ליה! וכדין שכן ארץ - שרי בגווה, איכול איבה, אשתעשע בהדה. ורעה אמונה - דא ארץ, וכלא חד - כמה דאת אמר ואמונתך בלילות (תהלים צב ג). ורעה אמונה - הוי דבר לה בכל רעותך.
ד ואי לא תתער לקבלה האי טוב - אתרחק מנה ולא תקרב בהדה! לא תקרב לגו אתון נורא יקידתא! ואי תקרב בהדה - בדחילו! כמאן דדחיל מן מותא. דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובוי! וכיון דאתער לקבלה האי טוב - כדין שארי בגווה ולא תחדל מנה אנת. כדין - וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר (איוב כב כח).
ה תא חזי בני מהימנותא מדברי להאי לרעותהון בכל יומא! מאן אינון בני מהימנותא? אינון דמתערי האי טוב לקבלה, ולא חס על דיליה, וידעי דהא קב"ה יהיב ליה יתיר, כמה דאת אמר יש מפזר ונוסף עוד (משלי יא כד). מאי טעמא? בגין דהאי אתער ברכאן לקבליה. ולא יימא "אי אתן האי השתא - מה אעביד למחר?!". אלא קב"ה יהיב ליה ברכאן עד בלי די כמה דאוקמוה!
ו ובגין כך וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו'. מה כתיב וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים (ויקרא כה כא). ועשת? "ועשתה" מבעי ליה?! מאי ועשת? אלא לאפקא ה' דאית לה שמטה ונייחא ולא עביד עבידתא. כתיב ראו כי ה' וגו' נותן לכם ביום הששי לחם יומים וגו' (שמות טז כט) - כגוונא דא וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וגו':
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0