פרק ט: ח״ג קט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא. פגעו בההוא טורא - אשכחו תרי גברי דהוו אזלי. אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי ואמר לון: "במטו מנייכו! הבו לי מזונא פתא דנהמא! דהני תרין יומין דתעינא במדברא ולא אכלנא מדי!" אשתמיט חד מאינון תרי גברי, ואפיק מזוניה דאיהו אייתי לאורחא ויהיב ליה. ואכיל ואשקי ליה. אמר ליה חבריה: "מה תעביד מן מזונא?! דהא אנא דידי אכלנא!" אמר ליה: "ומה! עלי דידך אנא אזיל?!". יתיב גבי ההוא מסכנא עד דאכל כל מה דהוה גביה, וההוא נהמא דאשתאר - יהב ליה לאורחא ואזל ליה.
ב א"ר חייא: "לא בעא קב"ה דמלה דא יתעביד על ידן!" א"ר יוסי: "דילמא דינא אתגזר על ההוא בר נש, ובעא קב"ה לזמנא קמיה האי בגין לשזבא ליה!" עד דהוו אזלי - לָאה ההוא גברא בארחא. אמר ליה חבריה: "ולא אמינא לך דלא תתן נהמא לאחרא!" א"ר חייא לרבי יוסי: "הא מזונא גבן - ניהב ליה למיכל!" א"ר יוסי: "תבעי למיפק מניה זכותא?! ניזיל ונחמי דהא ודאי בקפטורי דדא טפסא דמותא אתאחיד, ובעא קב"ה לזמנא זכותיה בגין לשזביה.
ג אדהכי יתיב ההוא בר נש ונאים תחות חד אילנא. וחבריה אתרחיק מניה ויתיב בדרך אחרא. א"ר יוסי לר' חייא: "השתא ניתיב ונחמי! דודאי קב"ה בעי למרחש ליה ניסא!" קמו ואוריכו. אדהכי חמו חד טיפסא בשלהובי קאים גביה. א"ר חייא: "ווי על ההוא בר נש דהשתא יימות!" א"ר יוסי: "זכאה ההוא בר נש דקודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא!" אדהכי נחת מאילנא חד חויא ובעא למקטליה. קם ההוא טפסא עליה וקטליה. קסטר ברישיה טפסא ואזל ליה.
ד א"ר יוסי: "ולא אמינא לך דקב"ה בעא למרחש ליה נסא ולא תפוק זכותיה מניה!" אדהכי אתער ההוא בר נש וקם ואזיל ליה. אחידו ביה ר' חייא ור' יוסי ויהבו ליה למיכל. בתר דאכל - אחויאו ליה ניסא דרחיש ליה קב"ה.
ה פתח ר' יוסי ואמר: בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכׇן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה (תהלים לז ג). זכאה חולקיה דבר נש דעביד טוב מדידיה! דהא אתער 'טוב' בכנסת ישראל! ובמה? בצדקה! דכד אתער 'צדקה' - הא 'טוב' כדין אתער לגבי כנסת ישראל. ועל דא כתיב וצדקה תציל ממות (משלי י ב). מאי טעמא? בגין דצדקה אילנא דחיי הוא! ואתער על ההוא אילנא דמותא, ונטיל אינון דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא! מאן גרים לההוא אילנא דחיי דאתער להאי? הוי אימא ההיא צדקה דאיהו עביד! כביכול הוא עביד ליה לעילא! כמה דאת אמר עושה צדקה בכל עת (תהלים קו ג). והא אתמר. -
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0