ח״ג קיב ע״א

פרק א: ח״ג קיב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (ויקרא כו ג) ר' חייא פתח: עַמִּי זְכׇר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' (מיכה ו ה) עמי זכר נא - זכאה חולקא דעמא דא דמאריהון אוכח לון הכי! עמי זכר נא - אע"ג דאתון סטאן מאורחי - עמי אתון! דלא בעינא למעבד לכו כעובדייכו.
ב ר' יצחק אמר: זכאה חולקא דעמא דמארייהו אמר לון עמי מה עשיתי לך ומה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בי! (מיכה ו ג) מה יעץ בלק מלך מואב (מיכה ו ה) - בכמה מלין ועובדין אמר לשיצאה לכו מעלמא, וכמה חרשין אתער לקבלייכו!
ג אמר ר' יוסי: אמר לון קב"ה לישראל זכור נא! ווי דאנן צווחין בכל יומא וגעינן ובכינן זכור ה' מה היה לנו (איכה ה א), זכור ה' לבני אדום (תהלים קלז ז) ולא בעי לאשגחא עלנא. הוא אמר לן בבעו זכור נא! - אין נא אלא לשון בעותא, ואנן לא אשגחנא ביה. כגוונא דא אנן צוחין זכור ה' מה היה לנו זכור ה' לבני אדום זכור עדתך קנית קדם זׇכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ ולא בעי לאשגחא עלן!
ד ר' יהודה אמר: ודאי קב"ה אשגח עלן תדיר ודכיר לן! אי לאו דאיהו אשגח בהו בישראל ודכיר לון - לא יקומון חד יומא בגלותא! הדא הוא דכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' (ויקרא כו מד) - קב"ה לא עביד לן כעובדנא.
ה תא חזי בלק חכים הוה ורב חרשין בעובדי ידוי יתיר מן בלעם! והכי אוליפנא כל מה דבעי בר נש בהאי עלמא בפולחנא דקב"ה - בעי לאתערא בעובדא לתתא! דבעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא, ועובדא דא בעי בקדושה, והא אוקמוה. ובאתר דלית עובדא - אית מלה. ובמלה דפומא תלייא עובדא לאתערא לעילא. כמה דבעינן לאתערא קדושה עלאה בעובדא ובמלה - הכי נמי אינון דאתיין מסטרא דמסאבותא בעיין לאתערא סטרא דלהון בעובדא ובמלה דפומא!
ו ואע"ג דבלעם חרשא הוה, רב מכל חרשין דעלמא - חרשא עלאה מניה הוה בלק! בקסם הוה בלק רב מכל חכימין! ובלעם בנחש! קסם ונחש תרין דרגין אינון. קסם - תלייא בעובדא. נחש - לא תלייא בעובדא אלא באסתכלותא ובמלה דפומא. וכדין מתערין עלייהו רוח מסאבא לאתלבשא בהו ועביד מה דעביד.
ז וישראל קדישין - לאו הכי! אלא כלהו קדישין וכל עובדייהו לאתערא עלייהו רוח קדישא, כמה דאת אמר עד יֵעָרֶה עלינו רוח ממרום (ישעיהו לב טו). ועל דא כתיב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (במדבר כג כג). דהא אינון בסטרא דקדושה עלאה אחידן, ועובדייהו בקדושה אתו. וקדושה מתערי עלייהו ומתלבשן בה.
ח ותא חזי בקסם הוה בלק רב מכל חכימין ובלעם בנחש. ועל דא בשעתא דבעא בלק לאתחברא עמיה מה כתיב? וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם (במדבר כב ז). תא חזי במלה דפומא הוה בלעם רב מכל חרשין דעלמא! ובאסתכלותא דההוא נחש הוה ידע לכוונא שעתא. ועל דא בעא בלק לאשלמא מלה - קסם ונחש.
ט אמר ליה קב"ה: "רשע! הא קדמוך בני! עובדא אית בגווייהו דכל סטרין בישין וזינין בישין וחרשין דעלמא לא יכלין לקרבא בהדייהו - דכלהו ערקין מקמיה!". ומאי איהו? אהל מועד ומאני קודשא ושמושי מקדשא וקטרת בוסמין - דקא מבטל כל רתחא ורוגזא דעלמא דלעילא ותתא. ועלוון וקרבנין בכל יומא! ותרי מזבחות למעבד עובדא מזבחות, ושלחן לחם הפנים, ואת הכיור ואת כנו. וכמה שמושין לעובדא! למלה דפומא - הארון ותרי לוחייא דאורייתא, ואהרן לכפרא על עמא בצלותא בכל יומא! כיון דאשגח ההוא רשע בהאי אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. מאי טעמא? ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו! ועל דא עמי זכר נא (מיכה ו ה) - בבעו מנייכו - הוו דכירין ההוא זמנא דאתחברו בלק ובלעם לשיצאה לכו ולא יכילו, דאנא אחידנא בכו כאבא דאחיד בבריה ולא שביק ליה בידא דאחרא. מן השטים ועד הגלגל (שם) - מאי דא לקביל דא? אלא אמר קב"ה לישראל בבעו מנייכו! הוו דכירין כל זמנא דהויתון אחידן בי, ולא יכיל ההוא רשע בחרשוי וקסמוי לשלטאה עלייכו! כיון דשבקתון ידייכו לאחדא בי והויתון בשטים - מה כתיב? ויאכל העם וישתחוו לאלהיהם (במדבר כה ב). בגלגל כמה דאת אמר בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ (הושע יב יב). וכדין שליטו בכו שנאיכון.
י וכל דא אמאי? למען דעת צדקות ה' - כל אינון צדקות דעבדנא לכו בזמנא דאתון אחידן בי. ולא שביקנא מלה דעלמא לשלטאה בכו. ורוגזא דלעילא ותתא וזיגין בישין לא יכלין לקרבא בכו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0