פרק ה: ח״ג קיג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ונתתי גשמיכם בעתם וגו' (ויקרא כו ד). כל חד וחד יתן חילא דיליה עלייכו. מאן אינון? ההוא תקונא דעבדתון דהוא שמא קדישא. כגוונא דא כתיב ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט - וכי כיון דכתיב ושמרו דרך ה' - אמאי לעשות צדקה ומשפט?! אלא מאן דנטיר אורחוי דאורייתא - כביכול הוא עושה צדקה ומשפט! ומאי צדקה ומשפט? דא קב"ה! בכה ר' שמעון ואמר: "ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון! מאן עביד שמא קדישא בכל יומא? הוי אימא מאן דיהיב צדקה למסכני!"
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0