פרק יד: ח״ג קטו ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא. אערעו בההיא מערתא בחקלא. א"ר חייא לר' יוסי: האי דכתיב אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית (דברים כח סט) - מאי דברי הברית? "דברי גבורה" מבעי ליה?! אמר ליה: הא אוקמוה הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו של משה, והא אתמר.
ב תא חזי! אלין ואלין דברי הברית הוו! דאע"ג דמפי הגבורה הוו מילין - מלי ברית הוו! דהא טב וביש ביה תליין! טב דאתי מצדיק. ביש דאתי מן דינא מאתר דדינא, והיינו צדק. וצדיק וצדק - ברית אינון! ברית אקרון! ועל דא מלין אלין מלי ברית אינון, וקשיר ברית כחדא. ובגיני כך זכור ושמור קשור כחדא; זכור ביום, שמור בלילה. הא ברית כחדא. ובגין כך ברית - ודאי דברי הברית נינהו! וכל אתר ברית - באתר דא איהו.
ג אמר ר' חייא: ודאי הכי הוא! ובגין כך שבת דאיהו זכור ושמור אקרי ברית דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם (שמות לא טז). וכלא חד מלה! ואתר דא אקרי ברית בכל אתר.
ד תא חזי כתיב ונתתי שלום בארץ - הוא יסוד דאיהו שלמא דארעא, שלמא דביתא, שלמא דעלמא. ויסרתי אתכם אף אני שבע - מאי שבע? דא צדק. הא ודאי ברית! ובגין כך דברי הברית נינהו.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0