פרק ה: ח״ג קפו ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך וגו' (זכריה ג א) - דסליקו ליה לדינא גו ההוא מתיבתא דרקיעא בשעתא דאתפטר מהאי עלמא. עומד לפני מלאך ה' - דא הוא ההוא נער ריש מתיבתא דאיהו חתיך דינא על כלא.
ב והשטן - מאי והשטן? ההוא דממנא על נפשתא בגיהנם, דתיאובתיה למיסב ליה, ותדיר קיימא ואמר "הב הב" - הבו חייבין לגיהנם. לשטנו - לאדכרא חובוי. כדין ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך (זכריה ג ב) - תרין גערות אמאי? אלא חד לדומה, וחד לההוא דנפקא מגיהנם דקיימא תדיר לאסטאה.
ג תא חזי ההוא שטן עלאה נחית כמה דאוקמוה דאגלים בדיוקנא דשור, וכל אינון רוחין בישין דאתדנו לאעלא בגיהנם - לחיך לון ברגעא חדא וחטף לון, ונחית ויהב לון לדומה לבתר דבלע לון. ודא הוא דכתיב ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור (במדבר כב ד) - דאשתמודע, השור דקיימא לביש על כל בני עלמא. את ירק השדה - אינון רוחין דבני נשא דאינון ירק השדה. השדה - ההוא שדה דאשתמודע.
ד אמר ר' יוסי, אי הכי חכים הוה בלק! אמר ליה ודאי! והכי אצטריך ליה למנדע כל ארחוי דההוא שור. ואי לא ידעי להו - לא יכיל למעבד חרשוי וקסמוי. א"ר יוסי ודאי הכי הוא ויאות אמרת! ותוקפיה דההוא שור מכי מכריזו על התבואה......כל אינון יומין דמכריזין, וכל יומין דמכריזי על רוחיהון דבני נשא. ואינון יומי ניסן ויומי תשרי והא אתמר.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0