פרק יב: ח״ג קצג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ההוא רשע דבלעם - שבוחי משבח גרמיה בכלא, ועם כל דא גניבו דדעתא קא גניב ואסתלק במלוי. במלין זעירין הוה עביד רברבין. מה דאמר - על אינון דרגין מסאבין הוה אמר! וקשוט אמר! אבל ההוא רשע הוה אמר ומשבח גרמיה בארח סתים, ואסתלק במלוי דכל מאן דהוה שמע חשיב דאסתלק על כל נביאי עלמא דכתיב שומע אמרי אל ויודע דעת עליון (במדבר כד טז). מאן גבר בעלמא דהוה שמע מפומיה מלין אלין דלא חשיב דלית בעלמא נביאה מהימנא כגיניה?
ב וקשוט הוה והכי הוה! נאם שומע אמרי אל - הכי הוה. ויודע דעת עליון - הכי הוה. וההוא רשע הוה אמר על דרגין דאתדבק בהו שומע אמרי אל - מלה דאיהו בסליקו עלאה.
ג והכי אמר שומע אמרי אל. "האל" לא כתיב, דהא האל תמים דרכו (תהלים יח לא). אבל סתם אל - אל אחר איהו, כי לא תשתחוה לאל אחר (שמות לד יד). שומע אמרי אל - מלה זעירא איהי, ודמי למאן דלא ידע דאיהו רב ועלאה. שומע אמרי אל - ההוא דאקרי אל אחר דכתיב כי לא תשתחוה לאל אחר.
ד ויודע דעת עליון - על כל דרגין דמסאבו, אינון דמנהגי ארבא דימא וסערא. ארבעין חסר חד אינון. וההוא רב החובל דכלהו מתנהגי על ידוי - איהו עליון על כלהו. בדא הוה מתדבק ההוא רשע ואמר דהוה ידע דעת עליון - דרגא דאיהו עליון על כולהו מנהגי ארבא. מאן שמע הכי דלא אתבהיל בדעתיה ויימא דלא הוה כגיניה בעלמא! אלא ההוא רשע משבח גרמיה בארח סתים ואמר מלי קשוט, וגניב דעתא דבני עלמא.
ה אשר מחזה שדי יחזה (במדבר כד ד) - מאן דשמע דא חשיב דהוה חמי מה דלא חמי אחרא בעלמא! מחזה שדי - דא ענפא חדא מאינון ענפין דהוו נפקין משדי. ולמה? דבחכמתא דא אחזי תלת לקבל ש דשדי, לקבל תלת ענפין דביה. ואחזי תרין נביאין, בדי ערבות דתמכין ביה, לקבל ע'. תרין ענפין דעינא בישא לסתמא לון. [כד אתא בלק אמר אנא איכול לון! עמלק בהדי חכמתא דא אתא לגבייהו ויכיל לון!
ו ושדר לבלעם ואמר ליה: אנא תרי אתוון דעמלק אית בי דאינון ל"ק, דאינון סיומא דעמלק. אנא לי ל"ק, ועמלק ל"ק. לי סיומא. ובך שירותא! ב"ל. אמר ליה ר' שמעון - הכי אימא! שירותא דבלק ב"ל, ושירותא דבלעם ב"ל - שירותא דבלק הוה ביה בבלעם. וסיומא דעמלק הוה ביה בבלק, וסיומא דבלעם הוה שירותא דעמלק.
ז ואי תימא דלא ניכול להון בגין דחרשיא דרבהון משה דהוה פשיט ידיה האי ידא אית באלין רברבין, דיכלי בחרשין לאתתקפא יתיר! והיינו דכתיב וקסמים בידם (במדבר כב ז) - "בידיהם" לא כתיב אלא בידם - ידא לקבל ידא. הכי שדר ליה בלק לבלעם.]
ח ולהכי מחזה שדי כדאמרן. ולהכי אתענשו ואתענשו לעילא ואקרון 'מחזה' כמה דאת אמר ומול מחזה אל מחזה (מ"א ז ה) - ענפא דנפק מתמן. ומאן ההוא מחזה? עזא ועזאל - דאינון נופל וגלוי עינים. ואיהו מחזה שדי דהוה חמא. נופל וגלוי עינים.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0