ח״ג רב ע״א

פרק כח: ח״ג רב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תו פתח ואמר: כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה וגו' (דברים כ יט) - כמה טבין אינון ארחין ושבילין דאורייתא! דהא בכל מלה ומלה אית כמה עיטין כמה טבין לבני נשא. כמה מרגלאן דקא מנהרן לכל סטר. ולית לך מלה באורייתא דלית בה כמה בוצינין מנהרן לכל סטר. האי קרא איהו כפום פשטיה, ואית ביה כפום מדרשיה, ואית ביה חכמתא עלאה לאזדהרא למאן דאצטריך. זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא תדיר!
ב מאן דאשתדל בה מה כתיב ביה? כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ (תהלים א ב ג) - אמאי דא סמיך לדא? אלא מאן דאשתדל באורייתא יומם ולילה - לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פלגי מים. מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא שבעת זינין אלין סלקין לשִבְעָה עֶשֶר - לשבעין! אוף מלין דאורייתא אית בהו פשטא דקרא, דרשא, רמז דקא רמיז חכמתא, גימטרייאות, רזין טמירין, רזין סתימין אלין על אלין. פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר. מכאן ולהלאה מתפשטאן ענפין לכל סטר! והיה כעץ ודאי! ואי לאו - לאו איהו חכם בחכמתא!
ג תא חזי כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה - דאפילו בזמנא דדינא תליא בעלמא ואתייהיב רשו למחבלא לחבלא - קב"ה פקיד ליה עלווייהו על אינון דקא משתדלי באורייתא! והכי אמר ליה קב"ה: כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי, ואתחייבו בדינא. ימים רבים - מאי רבים? תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא. מנלן דימים רבים תלתא יומין אינון? דכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים (ויקרא טו כה). וכי ימים רבים אינון, אלא תלתא יומין דא בתר דא אקרי ימים רבים. אוף הכי - כי תצור אל עיר ימים רבים - תלתא יומין דא בתר דא, דאשתמודעא דבר במתא. תא ואפקיד לך על בני ביתי! לא תשחית את עצה - דא תלמיד חכם דדא איהו במתא, דאיהו אילנא דחיי, אילנא דיהיב איבין.
ד דבר אחר: את עצה - ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא, ואוליף לון ארחא דיהכון בה. ועל דא לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן - לנדחא עליה דינא. ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא, חרבא משננא, ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא. כי ממנו תאכל - וכי ההוא מחבלא אכיל מניה? לא! אלא כי ממנו תאכל ההיא טנרא תקיפא, ההיא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מנה! דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה! כביכול איהו מפרנס לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמא!
ה בקרבן מה כתיב? אכלתי יערי עם דבשי אכלו רעים (שיר ה א). ומיומא דאתחרב בי מקדשא ובטלו קרבנין - לית ליה לקב"ה אלא אינון מלין דאורייתא, ואורייתא דאתחדשא בפומיה. בגין כך כי ממנו תאכל - ולית לה מזונא בהאי עלמא אלא ממנו ומאינון דכוותיה. וכיון דממנו תאכל ואיהו זן לה - אותו לא תכרות - הוי זהיר ביה דלא תקרב ביה.
ו כי האדם עץ השדה (דברים כ יט) - דא אקרי 'אדם' דאשתמודע עילא ותתא. עץ השדה - אילנא רברבא ותקיף דההוא שדה אשר ברכו ה' סמך עליה. אילן דאשתמודע לההוא שדה תדיר. לבא בפניך במצור - מלה דא אהדר לרישא דקרא דכתיב לא תשחית את עצה - ההוא דיהיב לון עיטא ואתקין למתא, לבא מפניך במצור - איהו יהיב לון עיטא לאתקנא ולאהדרא בתיובתא ואתקין ליה מאני זיינין בוקינס ושופרין. לבא מפניך - מאי לבא מפניך? לבא לקמאי ולאעלא מפניך מקמי דחילו דילך. במצור - באתר דעלאין ותתאין לא יכלין לאעלא תמן. ומאן איהו? דרגא דבעלי תשובה עאלין תמן. ומאן איהו 'תשובה'? דא איהו מצור - אתר תקיף וטנרא תקיפא.
ז וכיון דעיטא דא נטלין - אנא מכפר לחובייהו ואתקבלן ברעוא לקמאי. וכל דא פקיד קב"ה על אינון דמשתדלי באורייתא. בגין כך זכאין אינון דקא משתדלי באורייתא! אינון דמשתדלי באורייתא אינון אילנין רברבין בהאי עלמא!
ח חמו מה עבד קב"ה דנטע אילין אילנין! זכאה ארחא דא! ולא די אילנא חדא - אלא תלתא אילנין רברבין פריסן ענפין לכל סטר עביד לן קב"ה! יהא רעוא קמי שמיא דלא יתעדון לעלמא אילנין אלין ודא מעיינא מאתר דא! ועד יומא קיימין תמן וההוא מעיינא דמיא. וקראן לון בני נשא נציבו דר' פנחס בן יאיר.
ט פתח ר' שמעון ואמר: וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך (בראשית לג ה). תא חזי ההוא רשע דעשו יהיב עינוי לעיינא על נשין ובגיניה אתקין תיקונוי יעקב; שוי שפחות בקדמיתא ובניהון לבתר דחשיבו יתיר, לאה אבתרייהו ובנהא לבתר, לבתר יוסף ובתרה רחל. והוא עבר לפניהם (בראשית לג ג).
י כד סגידו כלהון מה כתיב? ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ולבתר כתיב ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וגו'. והא יוסף לבתרייתא הוה ורחל לקמיה!? אלא ברא טבא ברא רחימא צדיקא דעלמא יוסף! כיון דחמא עיניה דההוא רשע מסתכל בנשין - דחיל על אמיה. נפיק מאבתרה ופריש דרועוי וגופיה וכסי עלה בגין דלא יתן ההוא רשע עינוי באמיה. כמה אתסגי? שית אמין לכל סטר! וחפא עלה ולא יכיל עיניה דההוא רשע לשלטאה עלה.
יא כגוונא דא וישא בלעם את עיניו (במדבר כד ב) - עינו כתיב - ההוא עינא בישא דבעא לאסתכלא עלייהו. וירא את ישראל שוכן לשבטיו - מהו שוכן לשבטיו? אלא שבטא דיוסף הוה תמן ושבטא דבנימן. שבטא דיוסף דלא שלטא בהו עינא בישא דכתיב בן פורת יוסף (בראשית מט כב) - מאן בן פורת? דאתסגי לכסאה על אמיה. בן פורת עלי עין - דלא שלטא ביה עינא בישא. שבטא דבנימן דכתיב ביה ובין כתפיו שכן (דברים לג יב), וכתיב ישכון לבטח. מאי לבטח? דלא דחיל מעינא בישא ולא דחיל מפגעין בישין.
יב אמר ההוא רשע - אנא אעבר שורה דא דלא אתקיים ואנא אסתכל כדקא יאות! רחל הות תמן - חמאת דעינא דההוא רשע משננא לאבאשא. מה עבדת? נפקת ופרישת גדפהא עלייהו וחפאת על ברהא. הדא הוא דכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל (במדבר כד ב). כיון דחמא רוח דקודשא עינא משננא - מיד ותהי עליו רוח אלהים - על מאן? על ישראל! דפריש גדפוי וחפא עליהון! ומיד תב ההוא רשע לאחורא.
יג בקדמיתא ברא חפא על אמיה, והשתא אימא חפאת על ברא. אמר קב"ה, בההיא שעתא דחפא איהו על רחל אמיה דלא ישלוט עינא דההוא רשע עלה - חייך! בשעתא דייתי עינא בישא אחרא לאסתכלא על בנך ועל בני אמך - תחפי עלייהו. את חפית על אמך - אמך תחפי עלייהו! את חפית על אמך - אמך תחפי עלך!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0