ח״ג רג ע״ב

פרק לב: ח״ג רג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א כל יחודא שלים הכא איהו - ה' אלהינו ה'. דהא רזא דיליה - מראש צורים איהו ואתייחד ברישא בגזעא ושבילא. ה' - דא רישא עלאה, אוירא דסלקא. אלהינו - דא גזעא דאתמר גזע ישי (ישעיה יא א). ה' - דא שבילא דלתתא, ועל רזא דא אתייחד ביה כדקא יאות, ובגין דאתמתח ביה שבילא אצטריך... (כאן חסר)... רזא דאתגזר בתרי מתיבתי...
ב (כאן חסר). זכאה חולקך רבי שמעון! דזכית למלין עלאין דמאריך ומארך אתרעי בך! כמה שיעורא דמתיחן דשבילא דא? בשיעורא עלאה דרישא וגזעא ושבילא, ואתלבשן במתיחו דא. ועל דא מתיחו דאחד שיעורא דשית סטרין, וכלא אתיחד בהאי את ד' - אח ד. ובגין כך לבדד ישכון כדקא יאות.
ג ובגוים לא יתחשב - ישראל אית לון כתב ולשון. ובכל את יכלין לאסתכלא בדיוקנא וציורא כדקא יאות. אבל בגוים - לא יתחשב רזא דנא! בגין דלית לון כתב ולשון, ולית לון לאסתכלא ולמנדע כלום, דהא הבל המה מעשה תעתועים (ירמיהו י טו). ולא יתחשב רזא דנא במחשבה ובאסתכלותא דלהון, הואיל ולית לון כתב. זכאין אינון ישראל!
ד מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל (במדבר כג י) - ההוא נקודה עלאה, רישא וגזעא ושבילא, בטמירו איהו ולא קיימא לשאלא לבר. אבל משעתא דשארי לאתבנאה ולמעבד היכלא ברעותיה ואקרי מי - שארי לאתבנאה דיוקנא דיליה ממש. אפיק נוקבא דיליה בדיוקנא דאמיה.
ה מאי מי? דא רישא וגזעא ושבילא - י'. ואתפשט לאתבנאה בפשיטו דחד היכלא, לתרין סטרין באני. ואע"ג דאפיק לישראל דאיהו ו' - אוף הכי אפיק לנוקבא דיליה כחדא ואזמנה לגביה. מנה - כמה דאת אמר וימן להם המלך (דניאל א ה), ומשלוח מנות (אסתר ט כב). יהב ליה נבזבזא רב ויקירא ואפיק לה כחדא מניה. בההוא פשיטו דאתפשט - אפיק תרווייהו כחדא בשעתא חדא!
ו ומספר את רובע ישראל - רזא דא בגינך רבי אתמסר. זכאה חולקך! רובע ישראל - רביעית מן מדידו דישראל איהו 'ברית'. אמאי אקרי 'רובע'? אלא שיעורא דגופא ארבע בריתות הוי בשיעורא דיליה. וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא. כלא אפיק מי..

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0