פרק לה: ח״ג רה ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פתח ר' יוסי ואמר: ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (ש"א ב ו) - האי קרא אית לאסתכלא ביה, וכי ה' ממית - והא שמא דא סמא דחיין איהו לכלא? ומלה דא דמותא לא שריא ביה. ובכל אתר שמא דא יהיב חיין לכל עלמא. מהו ה' ממית? חשבין בני נשא דאיהו קטיל לכל בני נשא! אלא ה' ממית ודאי! היאך איהו ממית? אי תימא בגין דכד אסתלק מעל בני נשא! דהא בעוד דאיהו עליה לא יכלין כל מקטרגין דעלמא לנזקא ליה. בשעתא דאסתליק מניה - מיד כל מקטרגין יכלין ליה ומית בר נש. לאו הכי!
ב אלא ה' ממית - למאן ממית? לההוא משיכו דסטרא אחרא בישא. כיון דמשיכו דסטרא בישא חמי ליה לזיו יקריה דקב"ה - מיד מית ולית ליה קיומא אפילו רגעא חדא. כיון דההוא משיכו דסטר אחרא מית ואתעבר מן עלמא - מיד מחיה. למאן מחיה? לההוא משיכו דרוח קדשא דאתי מסטרא דקדושה - מחיה ליה ואוקים ליה בקיומא שלים. כלא עביד קב"ה בזמנא חדא. ומה דאמר מוריד שאול ויעל - מוריד לההוא רוח קדישא לשאול ועביד ליה תמן טבילה לאתדכאה, ומיד סליק ליה ועאל לאתר דאצטריך בגן עדן.
ג ואנא חברייא - בההוא שעתא דאסתלקנא מעלמא - רוחא דילי אסתלק ודמך מיד, עד שעתא זעירא דאחייא לי קב"ה. וגופא הוה מית. בשעתא דפתח ברי באינון מלין - כדין פרחה נשמתיה ואערעת בנשמתא דילי דהוה סלקא מגו דכיו ומגו טבילה ואעלת באתר דעאלת, ותמן אתדן דינהא ואתייהיבו לי עשרין ותרין שנין דחיין בגין דמעין ומלין דברי. מכאן ולהלאה - אית לי לאשתדלא במה דחמינא! דהא לית לי לאשתדלא במלין דהאי עלמא כיון דחמינא מה דחמינא, ובעי קב"ה דלא יתאביד ויתנשי מנאי כלום.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0