פרק ל: ח״ג רג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פתח ואמר: עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' (מיכה ו ה). עמי - כמה קב"ה אבא רחמן על בנוי! אע"ג דחאבו גביה - כל מלוי ברחימו לגבייהו כאבא לגבי בריה. חטי בריה לגבי אבוי - אלקי ליה. כל כמה דאלקי ליה - לא תב מארחיה. נזיף ביה במלין ולא קביל. אמר אבוי: "לא בעינא למעבד לברי כמה דעבדנא עד יומא. אלו אלקייה - יהא חשיש ברישיה - הא כאיבא דיליה גבאי! אהא נזיף ביה - הא דיוקניה משתניא! מה אעביד? אלא איזיל ואתחנן לגביה ואימא ליה מלין רכיכין בגין דלא יתעצב!"
ב כן בכל זינין אזיל קב"ה בישראל! שארי עמהון לאלקאה ולא קבילו. נזיף בהו ולא קבילו. אמר קב"ה - חמינא בברי דבגין מלקיותא דלקינא לון אינון חששו ברישיהון. ווי! דהא מגו כאיבא דלהון חשישנא אנא דכתיב בכל צרתם לו צר (ישעיהו סג ט). נזיפנא בהו - אשתנא דיוקנא דלהון דכתיב חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת (איכה ד ח). ווי כד אסתכלית בהו ולא אשתמודעו! השתא אהא מתחננא לגבייהו גו תחנונים! עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך? (מיכה ו ג) - ברי יחידאה דילי חביבא דנפשאי! חמי מה עבדית לך! שליטית לך על כל בני היכלי! שליטית לך על כל מלכין דעלמא! ואי עבדית לך עובדין אחרנין ענה בי - אנת תהא סהיד בי.
ג עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. זכר נא - הוי דכיר במטו מינך. מה יעץ - השתא אית לאסתכלא מה הוה עיטא דבלק על עמא קדישא... (חסר כאן)... ואורייתא לא חשיבת ליה לבלק כלום כמה דהוה ללבן דכתיב ארמי אובד אבי (דברים כו ה).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0