פרק מה: ח״ג רי ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א (מצאתי כתוב בהעתקות חסר כאן) - ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם וגו' (במדבר כב מא) ר' יצחק אמר, בלק חכים הוה בחרשין יתיר מבלעם - בר דלא הוה מכוון שעתא ללטייא. משל וכו'. בגין כך ויקח בלק את בלעם וגו' - הוא הוה אתקין ליה ואחיד ליה לכלא.
ב ויעלהו במות בעל - מאי ויעלהו במות בעל? אלא אשגח בחרשוי במאי סטרא יתאחיד בהו, ואשכח דזמינין ישראל למעבד במות ולמפלח לבעל, כמה דכתיב וילכו אחרי הבעל (ירמיהו ב ה). וירא משם קצה העם - חמא רברבי דעמא ומלכא דלהון דפלחין ליה כמה דכתיב ויקראו בשם הבעל (מ"א יח כו), וכתיב אם ה' האלהים וגו' (מ"א יח כא). כיון דחמא בלעם דזמינין ישראל להאי - מיד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת (במדבר כג א) - חסר כתיב.
ג ר' יוסי ור' יהודה - חד אמר לקבלי מדבחן דקדמאי אקריב אינון שבעה מדבחן. וחד אמר בחכמתא עבד כלא, ואשכח דחולקהון דישראל בשבעה דרגין אתקשרו, בגין כך אסדר שבעה מדבחן.
ד לבר נש דהוה ליה רחימא חד דשבק ליה אבוי. ובני נשא מסתפו לקטטה בהדיה בגין ההוא רחימא. ליומין אתא בר נש חד ובעא לאתערא קטטו בהדיה. אמר מה אעביד? אי אתער ביה קטטא - הא ההוא רחימא דאתקשר בהדיה ולא יכילנא. אמר מה אעביד? שדר ליה דורון לההוא רחימא. אמר ההוא רחימא - וכי מה אית ליה להאי בר נש גבאי? ידענא דבגין ההוא בר רחימאי הוא. אמר, האי דורון לא ייעול קמאי! זמינו ליה לכלבי ויכלוניה!
ה כך בלעם אתא לאתערא קטטו בהו בישראל וחמא דלא יכיל בגין ההוא רחימא עלאה דלהון. שארי לתקנא קמיה דורון. אמר קב"ה: "רשע! ומה אית לך גבאי?! את בעי לאזדווגא בבני - הרי דורונך זמין לכלבי!". תא חזי מה כתיב ויקר אלהים אל בלעם, ואמר ר' שמעון לשון 'קרי' וטומאה. דורונך - לאלין אתמסר ולא ייעול קמאי.
ו ר' אבא אמר ויקר, כמה דאת אמר לפני קרתו מי יעמוד (תהלים קמז יז). הוא הוה זמין דבההוא דורון יכיל בהו בישראל. מה כתיב? ויקר אלהים - קריר גרמיה מן דא דהוה חשיב. ויקר אלהים - כמה דאתמר דאתער עליה מסטרא דמסאבותא.
ז רבי אלעזר אמר ויקר - בלעם חשיב דבההוא דורון ייעול לאבאשא להו לישראל, וקב"ה אעקר ליה מקמיה לההוא דורון, ואעקר ליה לבלעם ממה דהוה חשיב, ואעקר ליה מההוא דרגא. הדא הוא דכתיב ויקר כמה דאת אמר יקרוה עורבי נחל (משלי ל יז). אמר ליה: "רשע! לית אנת כדאי לאתקשרא בהדאי ולמיעל קמאי. דורונך לכלבי אתמסר!"
ח אמר ר' שמעון, תא חזי האי רשע געלא דכלא הוה! דלא תשכח בכל פרשתא דא "ויאמר ה' אל בלעם" או "וידבר ה'". חס וחלילה! מה כתיב? וישם ה' דבר בפי בלעם וגו' (במדבר כג ה) - כמאן דשוי חסמא בפום חמרא דלא יסטי הכא או הכא - כך וישם ה' דבר בפי וגו'.
ט אמר ליה קב"ה: רשע! את חשיב דעל ידך יהא ויתקיים ברכה בבני או אפכא? לא צריכין אינון לך! כמה דאמרין לצרעה כו'. אלא את שוב אל בלק. וכד תפתח פומך - לא יהא ברשותך, ולא בפומך תלייא מלולא. אלא וכה תדבר - הרי כה דזמינא לברכא לון - 'כה' תמלל ברכה דבני. דכד תפתח פומך - היא תמלל מלין לאתקיימא על בני. דלא אשבוק מלין לך.
י תא חזי דכך הוא. כיון דאתא לבלק ובלק שמע כל אינון מלין - הוה חשיב דהא מפומה דבלעם נפקין. אמר לקוב אויבי לקחתיך (במדבר כג יא). אמר בלעם: "סב אלין חרשין בידך בגין לאעכבא הכא להאי 'כה'. ואי את תיכול לאעכבא לה בהאי חרשין - אנא אעקר לה מאינון מלין דהיא אמרה".
יא מה כתיב? התיצב כה על עולתך (במדבר כג טו) - בהאי ובאלין חרשין תעכב לה, ואנכי אקרה כ"ה - כלומר אעקר לה מאלין מלין. אמר ליה קב"ה: "רשע! אנא אעקר לך!". מה כתיב בתריה? ויקר אלהים אל בלעם. וההוא 'דבר' ארים קלא במלולי דכ"ה. ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר - כה תדבר ודאי.
יב תא חזי בקדמיתא לא כתיב "התיצב כה על עולתך" אלא הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי (במדבר כג ג). כיון דחמא דכה אמר אינון ברכאן - כדין אמר התיצב כה על עולתך ואנכי אקרה כה.
יג לכה ארה לי יעקב (במדבר כג ז) - כלומר לקוט. רבי יוסי אמר, אשדי לון מההוא דרגא דאינון קיימי! כמה דאת אמר צִדָּה אוֹרֶה (ש"א כ כ). אמר אי תיכול למשדי לההוא דרגא דלהון - הא כלהו אתעקרו מעלמא! ולכה זועמה ישראל - 'ישראל' דלעילא, דישתכח רוגזא קמיה, כמה דאת אמר ואל זועם בכל יום.
יד כי מראש צורים וגו' (במדבר כג ט). אמר ר' יצחק: מראש צורים - אלין אינון אבהתא דכתיב הביטו אל צור חוצבתם (ישעיהו נא א). ומגבעות אשורנו - אלין אמהן. בין מהאי סטרא ובין מהאי סטרא לא יכלין לאתלטייא.
טו רבי אבא אמר: כי מראש צורים - מאן יכיל להו לישראל! דהא הוא אחיד מרישא דכל צורים נפקין! ומאן אינון 'צורים'? גבורן! דהא כל דינין דעלמא מאינון גבורן נפקי ואינון אתאחדן בהו. ומגבעות אשורנו - אלין שאר כתרין דאתאחדן בהו. הן עם לבדד וגו' - כמה דאת אמר ה' בדד ינחנו (דברים לב יב).
טז מי מנה עפר יעקב וגו' (במדבר כג י) הא אוקמוה. אלא אמר ר' יוסי, תרין דרגין אינון יעקב וישראל; בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל. ואע"ג דכלא חד - תרין דרגין אינון. דהא דרגא עלאה 'ישראל' הוא.
יז מי מנה עפר יעקב וגו' - לתתא. מאן הוא עפר? ר' שמעון אמר האי דכתיב ביה יתן כעפר חרבו וגו' (ישעיהו מא ב). מאן חרבו? הא ידיעא דכתיב חרב לה' מלאה דם (ישעיהו לד ו). עפר - ההוא אתר דאתברי מניה אדם הראשון דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר וגו' (בראשית ב ז). ומההוא עפר - כמה חיילין וכמה משריין נפקו! כמה טפסין, כמה גרדיני נמוסין, כמה גירין, כמה בליסטראות, כמה רומחין וסייפין וזיינין אשתכחו מההוא עפר! מי מנה - כמה דאת אמר היש מספר לגדודיו (איוב כה ג).
יח וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל - רֹבַע יִשְׂרָאֵל היא ה'. וחד מלה היא. רובע ישראל - כמה דאת אמר (שמות כג ה) רובץ תחת משאו - רביע. הדא הוא דכתיב מטתו שלשלמה (שיר ג ז). דבר אחר: רֹבַע כמו רביעית מישראל. לתתא רֹבַע אתקרי, לפום כתרין. משמע דוד איהו רגלא רביעאה דכורסייא.
יט דבר אחר: מי מנה עפר יעקב וגו' כל אינון דחשיבין עפרא כמה דאוקימנא. ומספר את רבע ישראל דכתיב היש מספר לגדודיו. רבע ישראל כמה דאוקימנא. דבר אחר: מי מנה עפר - אינון פקודין דאינון בעפרא - בזריעה בנטיעה בחצדא. והא אוקמוה חברייא. ומספר את רבע כמה דאת אמר בהמתך לא תרביע (במדבר יט יט).
כ וישא משלו ויאמר - "וידבר" לא כתיב. מאי וישא משלו? רבי חייא אמר - הוא הוה זקיף קלא לגבי ההוא ממלל! וישא משלו - בלעם, ויאמר - האי כה כמה דכתיב וכה תדבר. ואמירה מנה הוה.
כא תא חזי כיון דחמא בלעם דבכל חרשוי ובכל ההוא דורון לא יכיל לאעקרא ההוא 'כה' (כמה דאת אמר ואנכי אקרה כה - אעקר להאי 'כה'. אמר ליה קב"ה: "רשע! אנת סבור לאעקרא לה - אנא אעקר לך משלשולך!". מה כתיב ויקר אלהים אל בלעם כמה דאתמר) - לבתר כיון דחמא דלא יכיל - הדר ואמר וברך ולא אשיבנה (במדבר כג כ). "ולא אשיבנו" מבעי ליה? אלא ולא אשיבנה ודאי לההיא דכתיב כה. וכה תדבר. לית אנא יכיל לאהדרא לה!
כב אמר בלעם בתרין דרגין בעינא לאעלא בהו. בעינא לאעלא בהו מדרגא דיעקב ולא יכילנא. בעינא לאעלא בהו מסטרא אחרא דישראל ולא יכילנא. מאי טעמא? בגין דשמא דא או דא - לא אתקשר בזינין בישין. הדא הוא דכתיב לא הביט און ביעקב וגו' (במדבר כג כא).
כג תאנא תרין דרגין אינון - נחש וקסם. לקבליהון עמל ואון. אמר בלעם - הא ודאי אשכחנא לקבלי דהני יעקב וישראל. און לקבליה דיעקב דאיהו קטיר בנחש. עמל לקבליה דישראל דאיהו קטיר בקסם. כיון דחמא דלא יכיל אמר ודאי לא הביט און ביעקב וגו'. מאי טעמא? בגין דה' אלהיו עמו וגו'.
כד ואי תימא בהני לא יכילנא, בקסם ונחש יכילנא? כתיב כי לא נחש ביעקב וגו' (במדבר כג כג). ולא עוד אלא דכל חילין דלעילא וכל משריין כלהו - לא ידעי ולא מסתכלי בנמוסא דמלכא עלאה עד דשאלי להני תרי - יעקב וישראל. ומאי אמרי? מה פעל אל. אמר רבי אלעזר, כל הני מלין כה אמר. והוא ארים קלא לקבלה. ולא ידע מאי הוא, ולא אשתמע בר קליה.
כה הן עם כלביא יקום וגו' (במדבר כג כד) - מאן עמא תקיפא כישראל! בשעתא דאתנהיר צפרא - קם ומתגבר כאריא לפולחנא דמאריהון בכמה שירין בכמה תושבחן! משתדלי באורייתא כל יומא. ובלילה לא ישכב וגו' - כד בעי בר נש למשכב על ערסיה מקדש שמא עלאה, אמליך ליה לעילא ותתא. כמה גרדיני נמוסין מתקשרן קמייהו בשעתא דפתחין פומהון על ערסייהו בשמע ישראל ובעאן רחמי קמי מלכא קדישא בכמה קראי דרחמי!
כו ר' אבא אמר הן עם כלביא יקום. זמינין האי עמא למיקם על כל עמין עכו"ם כאריה גיבר ותקיף ויתרמי עלייהו. ארחייהו דכל ארייוותא למשכב על טרפייהו, אבל עמא דא - לא ישכב עד יאכל טרף.
כז דבר אחר: הן עם כלביא יקום - לקרבא קרבנין ועלוון קמי מלכהון על גבי מדבחא. ותאנא בשעתא דקורבנא אתוקד על גבי מדבחא - הוו חמן דיוקנא דחד אריה רביע על ההוא קרבנא ואכיל ליה.
כח ואמר רבי אבא, אוריאל מלאכא עלאה הוה. וחמאן ליה בדיוקנא דאריא תקיפא רביע על מדבחא, ואכיל לון לקרבנין. וכד ישראל לא הוו זכאין כל כך - הוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע עליה - כדין הוו ידעי ישראל דבעיין תשובה וכדין תייבן. לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף - אלין קרבנין דליליא כגון עלוון. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה - דקב"ה אגח קרבא דלהון על שנאיהון.
כט רבי אלעזר אמר לא ישכב - מהו לא ישכב? אלא בכל ליליא וליליא כד בר נש איהו אזיל בפקודי דמאריה - לא שכיב על ערסיה עד דקטיל אלף ומאה ועשרים וחמש מאינון זיינין בישין דשריין עמיה. רבי אבא אמר, אלף אינון דסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף (תהלים צא ז) כמה דכתיב יעלזו חסידים בכבוד וגו' (שם) רוממות אל בגרונם וגו' לעשות נקמה וגו' (תהלים קמט ה ז). הדא הוא דכתיב לא ישכב וגו', ודא הוא לעשות בהם משפט וגו'.
ל אמר רבי חזקיה: לקבלי תלת זמנין דהוא מחא לאתניה ואטעין לה בחרשוי - אתברכון ישראל תלת זמנין. רבי חייא אמר: לקבליה אתברכון ישראל תלת זמנין דסלקין ישראל לאתחזאה קמי מלכא קדישא.
לא וירא בלעם כי טוב בעיני ה' וגו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וגו' (במדבר כד א). מאי לקראת נחשים? אמר ר' יוסי, דהני תרין זמנין קדמאי הוה אזיל בכל חרשוי ובעא למילט לישראל. כיון דחמא רעותיה דקב"ה דאמר שוב אל בלק - דהא מלולך לא בעיין בני - מלולא אחרא זמין מהאי 'כה' כמה דכתיב וכה תדבר - 'כה' תדבר ולא אנת. כה תדבר - דשלטא על כל שליטין חרשין וקסמין וזינין בישין דלא יכלין לאבאשא לבני - כדין בעא לאסתכלא בהו בעינא בישא.
לב תא חזי האי רשע כד אסתכל בהו בישראל הוה מסתכל באלין תרין דרגין יעקב וישראל לאבאשא לון, או בהאי או בהאי, בחרשוי. בגין כך ברכן וברכן יעקב וישראל אתבריכו. וירא בלעם כי טוב וגו' - במה חמא? חמא די בשעתא דאנפי מלכא נהירין - זינין בישין לא קיימי בקיומייהו, וכל חרשין וכל קסמין לא סלקאן בחרשייהו.
לג תא חזי בהני תרי זמני כתיב ויקר - ויקר אלהים (במדבר כג ד), ויקר ה' אל בלעם וגו' (במדבר כג טז). וכתיב וכה תדבר. והשתא כיון דחמא דהא לא אשתכח רוגזא, וחרשוי לא סלקין - כדין ולא הלך כפעם בפעם וגו'. כיון דאפריש ואסתלק גרמיה מחרשוי - שארי באתערותא אחרא לשבחא לישראל. אמר ר' יהודה: מאי אתערותא הכא? אמר ליה: אתערותא דרוחא חדא מסטרא דשמאלא - ההוא דאתקשרו תחותוי אינון זינין וחרשין דיליה.
לד אמר ר' אלעזר: הכי אוליפנא דאפילו האי זמנא לא שריא ביה רוחא דקודשא! אמר ליה ר' יוסי: אי הכי הא כתיב ותהי עליו רוח אלהים, ובכל אינון זמנין אחרנין לא כתיב בהו הכי? אמר ליה: הכי הוא! תא חזי כתיב טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט), והא אוקמוה אל תקרי יבורך אלא יברך. ובלעם הוה רע עין - דלא אשתכח רע עין בעלמא כוותיה; דבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי הוה מתלטייא. ועל דא אמרו האי מאן דאעבר בריה בשוקא ומסתפי מעינא בישא - יחפי סודרא על רישיה בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה. אוף הכא - כיון דחמא בלעם דלא יכיל בחרשוי וקסמוי לאבאשא לישראל - בעא לאסתכל בהו בעינא בישא, בגין דבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי בישין - הוה מתלטייא.
לה תא חזי מה רעותיה דיליה לקבלהון דישראל! כתיב וישת אל המדבר פניו (במדבר כד א), כתרגומו ושוי לקבל עגלא די עבדו ישראל במדברא אפוהי, בגין דיהא ליה סטר סיועא לאבאשא להו.
לו השתא חמי מה כתיב! וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל (במדבר כד ב) - בעא לאסתכלא בהו בעינא בישא ביה שעתא, ואלמלא דאקדים לון קב"ה אסוותא הוה מאבד לון באסתכלותא דעינוי! ומאי אסוותא יהב קב"ה לישראל בההיא שעתא? דא הוא דכתיב ותהי עליו רוח אלהים. ותהי עליו - על ישראל קאמר! כמאן דפריש סודרא על רישיה דינוקא בגין דלא ישלוט בהו עינוי.
לז כדין שארי ואמר מה טובו אהליך יעקב (במדבר כד ה). תא חזי כל מאן דבעי לאסתכלא בעינא בישא לא יכיל אלא כד משבח ואוקיר לההוא מלה דבעי לאלטייא בעינא בישא. ומה ארחיה? אמר: "חמו כמה טבא דא! כמה יאה דא!". בגין דישלוט ביה עינא בישא. אוף הכא אמר מה טובו אהליך יעקב - כמה אינון יאן! כמה אינון שפירן! כמה נטיען שפירן דאתנטען מנייהו! דמיין לאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן יאיין! מאן יתן דאלין נטיען אשתכחו מאינון מסכני דבהו -
לח יזל מים מדליו וגו' (במדבר כד ז). לבר נש דהוו ליה ידן שפירן יאן למחזי. אעבר חד בר נש דעינא בישא, אסתכל באינון ידין, נקיט בהו שארי לשבחא. אמר "כמה אינון שפירן! כמה אינון יאן! חמו אצבען מגזרא דשפירו עלאה!". לבתר אמר "מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין ובלבושי יקר דארגוונא בביתיה לאשתמשא בהו, ויהון גניזין בתיבותא דיליה!".
לט כך בלעם שרי לשבחא - מה טובו אהליך - חמו כמה שפירן כמה יאן וכו'. לבתר אמר יזל מים מדליו - לא ישתכח נטיעא שפירא דא נטיעא דאורייתא לבר מאינון מסכנין! וזרעו במים רבים - דלא יסגי ולא ירבי רוחא דקודשא!
מ אמר ליה קב"ה: "רשע! לא יכלין עיניך לאבאשא! הא פריסו דקודשא עלייהו". כדין אמר: אל מוציאו ממצרים וגו' (במדבר כד ח) - הא לא יכלין כל בני עלמא לאבאשא לון דהא חילא תקיפא עלאה אחיד בהו. ומאי איהו? אל מוציאו ממצרים. ולא עוד אלא כתועפות ראם לו - דלא יכיל בר נש לאושיט ידיה עליה מגו רומיה. ומדאשתכח בזקיפו עלאה הכי - יאכל גוים צריו וגו', ולית מאן דיכיל לאבאשא לון.
מא ואפילו בזמנא דלא זקיף - לא יכלין! הדא הוא דכתיב כרע שכב (במדבר כד ט) - לא דחל בגין דאשתכח גיבר כארי וכלביא. אפילו כד אינון ביני עממיא, וכרע ושכב בינייהו - כארי הוא ישתכח בנמוסי אורייתא באורחי אורייתא. שולטנותא אית להו במאריהון, דאפילו כל מלכיא דעלמא לא יעקרון להו! כאריא דא כד שכיב על טרפיה - לא יכלין לאקמא ליה מניה. הדא הוא דכתיב כרע שכב כארי וגו'.
מב אמר ר' אלעזר לא אשתכח בעלמא חכים לאבאשא כבלעם רשיעא! דהא בקדמיתא הוה אשתכח במצרים, ועל ידוי קשירו מצראי עלייהו דישראל קשורא דלא יפקון מעבדותהון לעלמין. ודא הוא דאמר "מה איכול לאבאשא להו! דהא אנא עבידנא דלא יפקון מעבידתא דמצראי לעלמין - אבל אל מוציאו ממצרים! ולקבליה לא יכלין חכמין וחרשין דעלמא".
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0