ח״ג קלג ע״ב

פרק טז: ח״ג קלג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תקונא שתיתאה - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא.
ב "קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא!" קם ר' ייסא פתח ואמר: וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ (ישעיה נד י) וכתיב וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ (ישעיהו נד ח). הני קראי קשיין אהדדי!?
ג ולא אקשו! דתנינן אית חסד ואית חסד. אית 'חסד דלגאו' ואית 'חסד דלבר'. חסד דלגאו - הא דאמרן דעתיקא דעתיקין! והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי פאת הזקן. ולא בעי בר נש לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגאו דעתיק יומין. ובגין כך בכהן דלתתא כתיב ביה לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו (ויקרא כא ה). מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא - דכהן מסטרא דא קא אתי.
ד ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני! ולא לקטעא ליה ולא ישתצי מעלמא! והאי דכתיב וחסדי מאתך לא ימוש - חסד דעתיק יומין! ובחסד עולם - חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דזעיר אנפין דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג).
ה והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובגין כך כתיב כי חפץ חסד הוא - דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0