פרק טו: ח״ג קלג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תקונא חמישאה - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא. הדא הוא דכתיב לא החזיק לעד אפו. "קום ר' יוסי!" קם ר' יוסי פתח ואמר: אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו (תהלים קמד טו). אשרי העם שככה לו - מהו שככה לו? כמה דאת אמר וחמת המלך שככה (אסתר ז י) - שכיך מרוגזיה.
ב דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הדא הוא דכתיב ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג (במדבר יא טו) - דא הוא דינא דדייני. אשרי העם שה' אלהיו - רחמי דרחמי.
ג דבר אחר: שככה - שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין, ומעביר על כל אינון דלבר.
ד דתניא: ארחא עלאה דדיקנא קדישא (דאיהו נחית תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי) והאי ארחא דלתתא - שקילן אינון בכלא! דא לעילא ודא לתתא! לעילא - עובר על פשע. לתתא - לא החזיק לעד אפו. ותנינן לא החזיק - דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא - כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תאנא:
ה בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא - טב לכלהו דלתתא! דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא - לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה ד'עדן עלאה' לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי. ועל האי כתיב מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב ו). אמר ר' שמעון: "יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין".
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0