פרק יד: ח״ג קלג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תקונא רביעאה - מתתקן שערא תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הדא הוא דכתיב לשארית נחלתו, כמה דאת אמר ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה (מ"ב יט ד) - הנמצאה ממש. שארית דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה (צפניה ג יג).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0