ח״ג קלט ע״א

פרק לג: ח״ג קלט ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: "קום ברי! סלסל תקונא דדיקנא דמלכא קדישא בתקונוי אלין!" קם ר' אלעזר פתח ואמר: מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעזרי ואני אראה בשנאי. טוב לחסות בה' מבטח באדם. טוב לחסות בה' מבטח בנדיבים (תהלים קיח ה ט) תנא: הכא תשעה תקונין דבדיקנא דא. להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין.
ב תא חזי כיון דאמר הני תשעה תקונין לבתר אמר כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם (תהלים קיח י). אמר: "הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום דכל גוים סבבוני! ובתקונא דדיקנא דא - תשעה תקונין דאינון שם ה' - אשצינון מן עלמא! הדא הוא דכתיב בשם ה' כי אמילם".
ג ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא! שיתא אינון בשמא קדישא - דשית שמהן הוו. ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון!? תלתא הוו! דהא נדיבים בכלל אדם הוו.
ד תנא: שיתא שמהן דכתיב מן המצר קראתי יה - חד. ענני במרחב יה - תרין. ה' לי לא אירא - תלת. ה' לי בעוזרי - ארבע. טוב לחסות בה' - חמשה. טוב לחסות בה' - שיתא. אדם תלת דכתיב: ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם - חד. טוב לחסות בה' מבטוח באדם - תרי. טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים - תלת.
ה ותא חזי רזא דמלה! דבכל אתר דאדכר אדם הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא. דהכי אתחזי. משום דלא אקרי אדם אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא! דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם - בשם מלא דהוא ה' אלהים כמה דאתחזי ליה. ובגין כך הכא לא אדכר אדם אלא בשמא קדישא.
ו ותנא: כתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. תרי זמני יה יה לקביל תרי עלעוי, דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין - שארי ואמר ה' לי לא אירא...ה' לי בעוזרי - בשמא דלא חסר, בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר אדם.
ז ומה דאמר מה יעשה לי אדם הכי הוא! דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון אדם - דיוקנא דכליל כלא. ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ה' ואתקרי אדם. בכללא תערא ומה דביה.
ח ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא - לאכנעא שנאוי. בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה - כל מה דבעי מן מלכא - מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא
ט ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - מן המצר קראתי יה - חד. ענני במרחב יה - תרי. ה' לי לא אירא - תלת. מה יעשה לי אדם - ארבע. ה' לי בעוזרי - חמש. ואני אראה בשונאי - שיתא. טוב לחסות בה' - שבעה. מבטוח באדם - תמנייא. טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים - תשעה.
י מן המצר קראתי יה - מאי קא מיירי? אלא דוד - כל מה דאמר הכא - על תקונא דדיקנא דא קאמר! מן המצר קראתי יה - מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין, מעילא תחות שערי דרישא. ובגין כך אמר יה יה תרי זמני. ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא - אמר ה' לי לא אירא - דהוא אתר דלא דחיק. וכל האי אצטריך דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא.
יא ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה - ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה.
יב תקונא קדמאה - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין, מתחות קוצי דתליין על אודנין. ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא - תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין, והני לאו אריכין. ושערי דרישא - מנהון שעיעי ומנהון קשישין.
יג ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אנפין כתיב חׇכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה (משלי א כ). מאי בחוץ? בהאי זעיר אנפין. דמתחברן תרי מוחי.
יד תרי מוחי סלקא דעתך?! אלא אימא ארבע מוחי! תלת מוחי דהוו בזעיר אנפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אנפין לתלת מוחי דביה.
טו ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אנפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין - דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין, וזעיר אנפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י). שם ה' - 'שם ה'' ממש, דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין.
טז ובגין כך חכמות בחוץ תרנה - דהכא משתכחין! דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אנפין - אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר. ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובגין כך אינון ארבע.
יז ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע - אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא. הדא הוא דכתיב קווצותיו תלתלים - תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתברא - כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא, ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר ולכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן - כתיב מגלה עמוקות מני חשך וַיֹּצֵא לָאוֹר צלמות (איוב יב כב). ותאנא:
יח הני שערי דדיקנא תקיפין משאר שערי דרישא. משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן, ואינון תקיפין באורחייהו.
יט אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא - לאו הכי! דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי. ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא - אלין כלהו רחמי.
כ אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון! ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין - רחמי תקיפין ונצחין על דינא, וכד בעי דינא - דינא תקיף ונצח על רחמי. ובגין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי - שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא - אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדינא.
כא וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא - כל הני וכל הני מתנהרין ומתסחיין כמאן דאתסחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא - כלהו אתסחיין ברחמי.
כב ובגין כך אמר משה זמנא אחרא ה' ארך אפים ורב חסד (במדבר יד יח), ואִלו אמת לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אנפין. וכד אמר משה זמנא תניינא - תשעה תקונין אמר. ואינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אנפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין ביה. ובגין כך אמת תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה ואמת. תאנא:
כג שערי דרישא דזעיר אנפין - כלהו קשישי, תלין על תלין ולא שעיעין. דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה - שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובגין כך כתיב רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא (דניאל ז ט).
כד והאי דזעיר אנפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובגין כך חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה (איוב כח כג) - בזעיר אנפין אתמר. אמר רבי שמעון: "בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי!"

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0