פרק לד: ח״ג קמ ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תקונא תניינא. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר.
ב "קום רבי אבא!" קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא - אתחזי כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הדא הוא דכתיב גדול אדונינו ורב כח (תהלים קמז ה). וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה - אקרי בנהירו דיליה אל רחום וגו', והאי תקונא תניינא אתתקן. כד נהיר בנהירו דעתיק יומין - אתקרי רב חסד. וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא ואמת, דהא נהירו אנפיה.
ג ותאנא: נושא עון אתקרי דא תקונא תניינא, כגוונא דעתיקא קדישא, אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא - לא אתקרון הכא נושא עון ועובר על פשע. ואתקיימו באתר אחרא.
ד ותניא: תלת מאה ושבעין וחמש חסדים כלילן בחסד דעתיק יומין. וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב איה חסדיך הראשונים (תהלים פט נ). וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אנפין אקרי חסד עולם.
ה ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין רב חסד, ובזעיר אנפין חסד סתם. ובגין כך כתיב הכא ורב חסד (שמות לד ו) וכתיב נוצר חסד לאלפים (שמות לד ז) סתם. ואוקימנא האי רב חסד - מטה כלפי חסד; לנהרא ליה ולאדלקא בוציני.
ו דתאנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא - לא אקרי ההוא ארחא עובר על פשע, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר.
ז ועל דא כתיב שפתותיו שושנים - סומקין כורדא, נוטפות מור עובר - סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא - תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0