פרק לה: ח״ג קמ ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תקונא רביעאה - נפיק שערא ואתתקן, וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא. הוד והדר עלאה הוא. ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא בעלעוי, ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב הוד והדר לבשת (תהלים קד א) - תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם, יתיר מכל דיוקנין.
ב ותאנא: האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה ואתפשט בשאר תקונין נהורין - האי הוא נושא עון מהאי גיסא ועובר על פשע מהאי גיסא. ובגין כך לחייו כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת - דהא תפארת הוא עובר על פשע שנאמר ותפארתו עבור על פָּשַׁע (משלי יט יא). אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כמה דאת אמר ותפארת בחורם כחם (משלי כ כט), ותמן אקרי תפארת. וכד אתתקל - במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: "יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה!"
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0