פרק לו: ח״ג קמא ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תקונא חמישאה - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן. סומקן כהאי ורדא סומקא, ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא - אתמשך סומקא ואתי חוורא! בהאי כתיב יאר ה' פניו אליך ויחנך - דכד נהרין מתברך עלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב ישא ה' פניו אליך - כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהו נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון חסדי קדמאי. ובגין אינון נהרין כל אינון חסדי עולם.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0