ח״ג קמא ע״א

פרק מא: ח״ג קמא ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א כללא דכל מלין! עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין - כלא חד! כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא! לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא! אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין, דיוקנא דכליל כל שמהן, דיוקנא דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא.
ב כד אתחברן עטרין וכתרין - כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין - אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אנפין בהאי דיוקנא ותקונא.
ג ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא! אבל מכאן אתפשטן רחמי, ומכאן אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב סוד ה' ליראיו.
ד כתיב וייצר ה' אלהים את האדם - בתרי יודי"ן. אשלים תקונא גו תקונא - טברקא דגושפנקא. ודא הוא וייצר. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אנפין! וייצר - מאי צר? צר צורה בגו צורה. ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי 'שם מלא' - ה' אלהים. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן דוייצר - דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים - ה' אלהים.
ה ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם דכליל דכר ונוקבא. ועל דא כתיב את האדם - דכליל דכר ונוקבא. את - לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה.
ו עפר מן האדמה - דיוקנא בגו דיוקנא. ויפח באפיו נשמת חיים - טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה.
ז ויהי האדם לנפש חיה - לאתרקא ולעיילא בתקונין כגוונא דא, ולאשלפא לההיא נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא - כמאן דפסיק נשמתא דא! ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0