פרק מ: ח״ג קמא ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תקונא תשיעאה - דאתמשכן שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר - כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) ועל דא כתיב תפארת בחורים כחם וכתיב בחור כארזים - כגיבר עביד גבוראן. ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי.
ב תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דעאלו ולא נפקו, אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק - טב ליה דלא אברי.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0