פרק כא: ח״א יא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א בראשית ברא אלהי"ם - הדא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא יראת ה' דאקרי 'ראשית', דכתיב ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י), יראת ה' ראשית דעת (משלי א ז), בגין דמלה דא ראשית אקרי, ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא. ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא.
ב יראה אתפרש לתלת סטרין; תרין מנייהו לית בהו עיקרא כדקא יאות, וחד עיקרא דיראה. אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון, או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה, ועל דא דחיל ליה תדיר. אשתכח יראה דאיהו דחיל לקב"ה לא שוי לעיקרא. אית בר נש דדחיל מן קב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם - תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה.
ג יראה דאיהי עיקרא - למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשיבין, כמה דאתמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (דניאל ד לב), ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי (נ"א ב) 'יראה'.
ד בכה רבי שמעון ואמר, ווי אי אימא ווי אי לא אימא. אי אימא - ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון. אי לא אימא - יאבדון חברייא מלה דא. באתר דיראה קדישא שרי - מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה חייביא.
ה ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר - לא שריא עליה ההיא יראת ה' דאקרי יראת ה' לחיים, אלא מאן שריא עליה? ההיא יראה רעה. ואשתכח דשריא עליה ההיא רצועה יראה רעה ולא יראת ה'.
ו ובגין כך אתר דאקרי יראת ה' - ראשית דעת אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא, ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא. מאן דנטיר יראה נטיר כולא. לא נטיר יראה - לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא.
ז ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה, ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ. דמאן דעבר על דא - עבר על פקודי דאורייתא. ועונשא דמאן דעבר על דא - האי רצועה רעה אלקי ליה. והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהי"ם - הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא.
ח תהו - דא חנק, דכתיב קו תהו (ישעיה לד יא), חבל מדה (זכריה ב ה). בהו - דא סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא, לעונשא דחייביא. וחשך - דא שריפה, דכתיב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך (דברים ה כג), וההר בוער באש עד לב השמים חשך וגו' (דברים ד יא). ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון,
ט ורוח - דא הרג בסייף, רוח סערה. חרבא משננא היא מלהטא ביה, כמה דאת אמר ואת להט החרב המתהפכת (בראשית ג כד), ואקרי 'רוח'. האי עונשא למאן דעבר על פקודי אורייתא. וכתיב לבתר יראה ראשית דאיהי כללא דכלא. מכאן ולהלאה - שאר פקודין דאורייתא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0