פרק כב: ח״א יא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פקודא תניינא - דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי אהבה, למרחם בר נש למאריה רחימו שלים. ומאן איהו רחימו שלים, דא אהבה רבה דכתיב (שם יז א) התהלך לפני והיה תמים - שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור - דא רחימו שלימותא דאקרי אהבה רבה, והכא איהו פקודא למרחם בר נש למאריה כדקא יאות.
ב אמר רבי אלעזר, אבא, רחימתא בשלימו אנא שמענא ביה. אמר ליה אימא ברי קמיה דרבי פינחס, דהא איהו בהאי דרגא קאים. א"ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין, ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו איהו אהבה כדקא יאות בשלימו.
ג ועל דא תנינן בתרין סטרין אתפרש אהבה רחימו דקב"ה. אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא, אורכא דיומין, בנין סחרניה, שליט על שנאוי, ארחוי מתתקנן ליה, ומגו כך רחים ליה. ואי להאי - יהא בהפוכא - ויהדר עליה קב"ה גלגולא דדינא קשיא. יהא שניא ליה, ולא ירחם ליה כלל! ובגין כך רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עקרא.
ד רחימו דאקרי שלים - ההוא דהוי בתרין סטרין - בין בדינא בין בטיבו. ותקונא דארחוי דרחים ליה למאריה, כמה דתנינן אפילו הוא נטיל נשמתך מינך - דא איהו רחימו שלים דהוי בתרין סטרין. ועל דא אור דמעשה בראשית נפק ולבתר אגניז. כד אגניז - נפק דינא קשיא ואתכלילו תרין סטרין כחדא למהוי שלימו - דא אהבה כדקא יאות.
ה נטליה רבי שמעון ונשקיה. אתא רבי פנחס ונשקיה וברכיה, ואמר בודאי קב"ה שדרני הכא, ודא הוא נהירו דקיק דאמרו לי דאתכליל בביתאי ולבתר נהיר כל עלמא (כנזכר לעיל יא ע"א). א"ר אלעזר ודאי לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין, כל שכן בפקודא דא אצטריך יראה לאתדבקא בהאי. היך אתדבקא? אהבה איהי בסטרא חד טב, כמה דאתמר דיהב עותרא וטב אורכא דחיי בני ומזוני. כדין אצטריך לאתערא יראה, ולמדחל דלא יגרום חובא. ועל דא כתיב (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד, בגין דהא כליל יראה באהבה.
ו והכי אצטריך בסטרא אחרא דדינא קשיא - לאתערא ביה יראה כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי. כדין יתער יראה וידחל למאריה כדקא יאות, ולא יקשה לביה. ועל דא כתיב (שם) ומקשה לבו יפול ברעה - בההוא סטרא אחרא דאקרי רעה. אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת מנייהו, ודא איהי אהבה שלימתא כדקא יאות.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0