פרק כג: ח״א יב ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פקודא תליתאה - למנדע דאית אלהא רברבא ושליטא בעלמא, ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין, ולמעבד לון יחודא חדא בשית תיבין דשמע ישראל, ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו. ועל דא אחד אצטריך לארכא ליה בשית (נ"א כשית) תיבין.
ב ודא הוא דכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד - יתכנשון דרגין דתחות שמיא לאתאחדא ביה (יראה) למהוי בשלימו לשית סטרין כדקא יאות. ועם כל דא - בההוא יחודא אצטריך לקשרא ביה יראה, דאצטריך לארכא בדל"ת דאחד, דדל"ת דאחד גדולה. והיינו דכתיב ותראה היבשה - דתתחזי ותתקשר דל"ת דאיהי יבשה בההוא יחודא.
ג ולבתר דאתקשרת תמן לעילא - איצטריך לקשרא לה לתתא באוכלוסהא, בשית סטרין אחרנין דלתתא, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא. כדין מה דהות יבשה אתעבידת ארץ, למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין.
ד והיינו דכתיב ויקרא אלהי"ם ליבשה ארץ - בההוא יחודא דלתתא, ארעא רעוא שלים כדקא יאות. ועל דא כי טוב כי טוב תרי זמני; חד יחודא עלאה, וחד יחודא תתאה. כיון דאתאחיד בתרין סטרין - מכאן ולהלאה תדשא הארץ דשא - אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0