ח״א יג ע״א

פרק כז: ח״א יג ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פקודא שביעאה - למגזר לתמניא יומין ולאעברא זוהמא דערלתא, בגין דההיא חיה איהי דרגא תמינאה לכל דרגין, וההיא נפש דפרחא מינה אצטריכא לאתחזאה קמה לתמניא יומין, כמה דאיהי דרגא תמינאה.
ב וכדין אתחזי ודאי דאיהי נפש חיה - נפש דההיא חיה קדישא, ולא מסטרא אחרא. ודא איהו ישרצו המים - בספרא דחנוך: יתרשמון מיא דזרעא קדישא רשימו דנפש חיה. ודא רשימו דאת יו"ד דאתרשים בבשרא קדישא מכל שאר רשומין דעלמא.
ג ועוף יעופף על הארץ - דא אליהו דטאס כל עלמא בארבע טאסין, למהוי תמן בההוא גזירו דקיימא קדישא. ואצטריך לתקנא ליה כורסייא, ולאדכרא בפומיה "דא כרסייא דאליהו", ואי לאו - לא שארי תמן..
ד ויברא אלהי"ם את התנינים הגדולים - תרין אלין ערלה ופריעה; גזירו דערלה, ופריעה לבתר. ואינון דכר ונוקבא. ואת כל נפש החיה הרומשת - דא רשימו דאת קיימא קדישא, דאיהי נפש חיה קדישא כדקאמרן. אשר שרצו המים - מיין עלאין דאתמשכו לגבה דאת רשימו דא,
ה ובגין דא אתרשימו ישראל ברשימו קדישא ודכיו לתתא. כגוונא דאינון רשימין קדישין לאשתמודעא בין סטרא קדישא לסטרא אחרא דמסאבו אוף ישראל רשימין לאשתמודעא בין קדושה לעמין עכו"ם דאתיין מסטרא אחרא דמסאבא כמה דאתמר. וכמה דרשים לון - הכי רשים בעירי ועופי דילהון לבעירי ועופי דעמין עכו"ם. זכאה חולקיהון דישראל!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0