ח״א יב ע״ב

פרק כו: ח״א יב ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פקודא שתיתאה - לאתעסקא בפריה ורביה, דכל מאן דאתעסק בפריה ורביה גרים לההוא נהר למהוי נביע תדיר ולא יפסקון מימוי, וימא אתמליא בכל סטרין, ונשמתין חדתין מתחדשן ונפקין מההוא אילנא. וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי אינון נשמתין. הה"ד ישרצו המים שרץ נפש חיה (בראשית א כ) - דא ברית קיימא קדישא, נהר דנגיד ונפיק. ומיא דיליה אתרביאו ורחשין רחשא ורבויא דנשמתין לההיא חיה.
ב ובאינון נשמתין דעאלין בההיא חיה נפקי כמה עופי דפרחן וטאסן כל עלמא. וכד נשמתא נפקא להאי עלמא - ההוא עופא דפרח ונפק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא נפק עמיה. כמה נפקן בכל נשמתא ונשמתא? תרין - חד מימינא וחד משמאלא. אי זכי - אינון נטרין ליה, דכתיב כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), ואי לאו אינון מקטרגי עליה. אמר רבי פינחס תלתא אינון דקיימי אפוטרופסין עליה דבר נש כד זכי דכתיב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו (איוב לג כג). אם יש עליו מלאך - הא חד, מליץ - תרי, אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו - הא תלת.
ג אמר רבי שמעון חמש, דכתיב יתיר ויחננו ויאמר (איוב לג כד). ויחננו - חד, ויאמר - תרין. א"ל לאו הכי, אלא ויחננו דא קב"ה בלחודוי, דהא לית רשו לאחרא אלא ליה. א"ל שפיר קא אמרת.
ד ומאן דאתמנע מפריה ורביה, כביכול אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין וגרים לההוא נהר דלא נגדין מימוי, ופגים קיימא קדישא בכל סטרין, ועליה כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי (ישעיה סו כד) - בי ודאי. דא לגופא. ונשמתיה לא עייל לפרגודא כלל ואטריד מההוא עלמא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0