פרק לד: ח״א יד ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פקודא ארביסר - לנטרא יומא דשבתא, דאיהו יומא דנייחא מכל עובדי בראשית. הכא כלילן תרין פקודין - חד נטירא דיום השבת, וחד לקדשא ההוא יומא בקדושיה. לנטרא יומא דשבתא - כמה דאדכרנא ואתערנא עלייהו, דאיהו יומא דנייחא לעלמין, וכל עבידן ביה אשתכללו ואתעבידו עד דאתקדש יומא.
ב כיון דאתקדש יומא - אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא. וכי לא הוה ידע קב"ה לאעכבא לקדשא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין? אלא אילנא דדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע, ובעא לאתתקפא בעלמא, ואתפרשו כמה רוחין בכמה זיינין לאתתקפא בעלמא בגופין.
ג כיון דחמא קב"ה כך - אתער מגו אילנא דחיי נשיבא דרוחא, ובטש באילנא אחרא, ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא. דהא בריאו דגופין ואתערו דרוחין בסטרא דטוב איהו בהאי ליליא, ולא בסטרא אחרא.
ד ואלמלא אקדים סטרא אחרא בהאי ליליא עד דלא יקדים סטרא דטוב - לא יכיל עלמא למיקם קמייהו אפילו רגעא חדא. אבל אסוותא אקדים קב"ה דדליג קמיה קדושא דיומא, ואקדים קמי סטרא אחרא ואתקיים עלמא. ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתתקפא - אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף, ואתבנון גופין ורוחין קדישין בהאי ליליא מסטרא דטוב. ובגין כך עונתן דחכימין דידעי דא משבת לשבת.
ה דהא כדין חמאת דא סטרא אחרא, דכמה דאיהי חשיבת למעבד עביד סטרא דקדושה - אזלא ומשטטא בכמה חיילין וסטרין דילה וחמאת כל אינון דקא משמשי ערסייהו בגלויא דגופיהון לנהורא דבוצינא. וכל אינון בנין דנפקין מתמן - יהון נכפין, דשרו עלייהו רוחין מההוא סטרא אחרא. ואינון רוחין ערטילאין דחייביא דאקרון מזיקין. ושריאת בהו לילי"ת וקטילת לון.
ו כיון דאתקדש יומא ושלטא קדושה על עלמא - ההוא סטרא אחרא אזעירת גרמה, ואטמרת כל ליליא דשבתא ויומא דשבתא. בר מן אסימו"ן וכל כת דיליה דאזלי על שרגי בטמירו למחמי על גלוייא דשמושא. ולבתר אטמרון גו נוקבא דתהומא רבא. כיון דנפק שבתא - כמה חיילין ומשריין פרחין ומשטטין בעלמא. ועל דא אתקן שיר של פגעים דלא ישלטון על עמא קדישא.
ז לאן אתר משטטי בההוא ליליא? כד נפקי בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא קדישא, וחמאן לון בצלותא ואמרין שירתא דא, ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס - פרחי מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן לגו מדברא. רחמנא לישזבן מנייהו ומסטרן בישא.
ח (אמרו רבותינו ז"ל), תלתא אינון דגרמין בישא לגרמייהו - חד מאן דלייט גרמיה, תניינא מאן דזריק נהמא או פירורין דאית בהו כזית, תליתאה מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא, דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו.
ט דחד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתות, ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד דלא מטא זמניה, ואמרי ליה הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר וגו' (ישעיה כב יז), צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים (שם יח),
י בגין דלאו יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדלי ישראל בצלותא ומבדלי על כסא. בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושה דשבת שליט עלנא. ובשעתא דמבדילין על כסא - כל אינון חיילין וכל אינון משריין דאתמנן על יומי דחול - כל חד וחד יתוב לאתריה ולפולחניה דאתמני עליה.
יא בגין דכד עאל שבתא ואתקדש יומא - קדש אתער ושליט בעלמא, וחול אתעדי משולטנותא דיליה. ועד שעתא דנפיק שבתא לא תייבין לאתרייהו. ואע"ג דנפק שבתא לא תייבין לאתרייהו עד זמנא דאמרי ישראל ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול - כדין קדש אסתלק ומשריין דאתמניאו על יומי דחול מתערין, ותייבין לאתרייהו כל חד וחד על מטריה דאתפקיד עליה.
יב ועם כל דא לא שלטין עד דיהון נהורין מרזא דשרגא, וכלהון אקרון מאורי האש, בגין (דמנהורא דנורא דנגדא), (נ"א: דמרזא דעמודא דנורא), ומיסודא דנורא כלהו, ושלטין על עלמא תתאה. וכל דא כד בר נש אדליק שרגא עד לא שלימו ישראל קדושא דסדרא.
יג אבל אי איהו ממתין עד דישלימו קדושא דסדרא - אינון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקב"ה, ואינון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי צבורא, ויתן לך האלהי"ם מטל השמים (בראשית כז כח), ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו' (דברים כח ג). אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלים מא ב) - "ביום רע" מבעי ליה, מאי ביום רעה? ביומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה.
יד אשרי משכיל אל דל - דא הוא שכיב מרע, לאסאה ליה מחובוי גבי קב"ה. דבר אחר דא יומא דדינא שריא על עלמא - אשתזיב מניה כמה דאתמר ביום רעה ימלטהו ה' - יומא דאתמסר דינא לההוא רעה לשלטאה על עלמא (חסר) -
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0