פרק ה: ח״ג רסא ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וידבר ה' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים וגו' (דברים ד יב). א"ר אלעזר האי קרא אית לאסתכלא ביה. קול דברים - מאי קול דברים? אלא 'קול' דאקרי 'דבור' - דכל דבורא ביה תליא. ועל דא כתיב וידבר ה' אליכם - דהא דבור באתר דא תליא. להאי אקרי קול דברים.
ב אתם שומעים - דשמיעה לא תליא אלא בהאי, בגין דשמיעה בדבור תליא, ובגין כך אתם שומעים והא אוקמוה ורצע אדוניו את אזנו במרצע - בגין דפגים אתרא דאקרי 'שמיעה'. והוא 'דבור' והוא 'שמיעה'.
ג קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים. מאי ותמונה? כמה דאת אמר ותמונת ה' יביט. דבר אחר: ותמונת - דא קול פנימאה דלא הוה מתחזי כלל. זולתי קול - דא קול אחרא דקאמרן. ותמונה אמאי אקרי הכי? בגין דכל תקונא דגופא מיניה נפקא.
ד ואי תימא - אחרא אקרי הכי נמי?! אין! דהאי אחרא - תקונא דלתתא מיניה נפקא. ובגין כך ה' עלאה, ה' תתאה. ה' עלאה - קול גדול ולא יסף - דלא פסקי מבועי לעלמין, וכל אינון קולות תמן אשתכחו כד אתייהיבת אורייתא לישראל. וכלא נפקא מההוא קול פנימאה דכלא בגין דביה תליא מלתא.
ה האי דאקרי משנה תורה - משה מפי עצמו אמרן, והא אוקימנא מלה אמאי הכי. אלא חכמה עלאה כללא דאורייתא אתקרי, ומנה נפקא כלא בההוא קול פנימאה. לבתר - מתישבא כלא ואתאחד באתר דאקרי עץ החיים, וביה תליא כלל ופרט, תורה שבכתב ושבעל פה, והוא אקרי תורה ומשנה תורה. בקדמיתא - גבורה דלא פסק, והשתא - כלא כחדא. בגין כך הכא באלין י' הדברות כלא רשים בוא"ו - ולא תנאף, ולא תגנוב, ולא תענה, ולא תחמוד, ולא תתאוה, והא אוקמוה.
ו אמר ר' יוסי מאי ולא תתאוה כיון דכתיב ולא תחמוד - דהא בהאי סגי? א"ל זכאין אינון מארי קשוט! חמידה חד דרגא, תאוה דרגא אחרא. חמידה - דאי אזיל למיסב דיליה בגין ההיא חמידה דנקט אזיל למעבד עובדא. תאוה - לאו הכי, דהא אפילו דלא ינקוט אורחא למהך אבתריה, והא אוקמוה חברייא.
ז א"ל רבי יוסי אמאי לא כתיב "ולא תרצח" כהני אחריני? א"ל בגין דדרגא דדינא בגבורה תליא, ולא באתר דרחמי. בגין כך לא תרצח לא כתיב ביה וא"ו. ובגין דבעיין ה' ווין - אתוסף וא"ו ולא תתאוה - דהא בלא תרצח לא בעי למשרי וא"ו ואתוסף הכא.
ח שמע ר' פנחס דיתיב אבתריה ונשקיה. בכה וחייך. אמר גור אריה! לית מאן דקאים קמייהו! מאן יכיל לקיימא קמיה ואבוה בעלמא! זכאה חולקהון דצדיקייא וזכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי דזכינא להאי! על דא כתיב יראו צדיקים וישמחו.
ט ר' אלעזר פתח ואמר קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע וגו' (דברים ה כג). תא חזי בשעתא דאתייהיבת אורייתא לישראל - כלהון קולות אשתכחו, וקב"ה יתיב על כורסייא ודא מגו דדא אתחזי. ומלולא דדא נפיק מגו עלאה דעליה. ודא הוא רזא דכתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש - דמלולא נפקא ומליל מגו אשא ושלהובא, דדחי ליה לבר בדפיקו דרוחא ומייא דיהבין חילא. דאשא ורוחא ומייא - מגו שופר דאיהו כליל לכלהו נפיק. וישראל אתרחיקו מדחילו דא.
י ובגין כך ואת תדבר אלינו - לא בעינן בתוקפא עלאה דלעילא אלא מאתר דנוקבא ולא יתיר - ואת תדבר אלינו וגו'. אמר משה ודאי חלשתון חילא דילי! חלשתון חילא אחרא! דאלמלא לא אתרחקו ישראל וישמעון כל ההיא מלה כד בקדמיתא - לא הוה יכיל עלמא למהוי חריב לבתר, ואינון הוו קיימין לדרי דרין!
יא דהא בשעתא קדמיתא מיתו. מאי טעמא? בגין דהכי אצטריך - דהא אילנא דמותא גרים. לבתר דחייו וקמו וקא סגו, ובעא קב"ה לאעלא לון לאילנא דחיי דקאים על ההוא אילנא דמותא בגין למהוי קיימין לעלמין - אתרחקו ולא בעון! כדין אתחלש חילא דמשה עלייהו ואתחלש חילא אחרא. אמר קב"ה אנא בעינא לקיימא לכו באתר עלאה ולאתדבקא בחיים! אתון בעיתון אתר דנוקבא שריא! ובגין כך לך אמור להם וגו' (דברים ה כו) - כל חד יהך לנוקביה ויתיחד בה.
יב ועם כל דא - כיון דישראל לא עבדו אלא בדחילו עלאה דהוה עלייהו - לא אתמר עלייהו אלא מי יתן והיה לבבם זה להם וגו' (דברים ה כה). מכאן אוליפנא - כל מאן דעביד מלה ולבא ורעותיה לא שוי לסטרא בישא - אע"ג דאיהו ביש הואיל ולא עביד ברעותא - עונשא לא שריא עליה. ולא כבר נש אחרא. וקב"ה לא דאין ליה לביש.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0