ח״ג רסא ע״ב

פרק ו: ח״ג רסא ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כז) מהכא אתפרש מכל וכל מאתתיה, ואתדבק ואסתלק באתר אחרא דדכורא ולא בנוקבא. זכאה חולקא דמשה נביאה מהימנא דזכה לדרגין עלאין מה דלא זכה בר נש אחרא לעלמין! על דא כתיב טוב לפני האלהים ימלט ממנה (קהלת ז כו). מאי טוב? דא משה דכתיב כי טוב הוא (שמות ב ב). ובגין דהוה טב - סליק לדרגא אחרא עלאה. ועל דא כתיב כי המקום אשר אתה עמוד עליו אדמת קדש הוא (שמות ג ה) - עומד עליו דייקא! מאי טעמא? בגין כי טוב הוא, וטוב הוא דכורא.
ב ואי תימא דהא אמר רבי יהודה הא דוד דכתיב ביה 'טוב' כמה דאת אמר וטוב ראי (ש"א טז יב) - אמאי לא הוה יתיר? אמר ליה - וטוב ראי כתיב! טוב ראי - דא דאיהו חיזו לאסתכלא. הכי הוה דוד! טוב ראי הוה - טוב דאיהו חיזו. ובמשה כתיב הוא ממש, והכא טוב ראי. ועם כל דא - בתרווייהו הוה אחיד; דהא דא בדא אחיד. ומשה לבתר דהוה טב - סליק למהוי גופא איש - איש האלהים (דברים לג א), והאיש משה ענו מאד (במדבר יב ג).
ג אמר רבי יהודה בכל עובדוי בעי בר נש לשואה לקבליה לקב"ה, והא אוקימנא מלה. רבי יהודה לטעמיה - דאמר ר' יהודה האי מאן דאזיל בארחא יכוין לתלת מלין - ועילא מנהון צלותא. ואע"ג דצלותא יתיר - עלאה מכלא תרי חברי או תלתא דלעאן במלי דאורייתא, דהא לא מסתפי בגין דשכינתא אשתתפא בהדייהו. כי

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0