פרק יח: ח״ג רסד ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א עד דהוו אזלי אמר רבי אבא מאי דכתיב אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות וגו' (ירמיהו ב יג). אותי עזבו - דא הוא מאן דמשקר באת רשימא קדישא. ובמה משקר ביה? דעייל ליה ברשותא אחרא! כמה דאת אמר ובעל בת אל נכר דאקרי בורות נשברים. דהא עמין עובדי עכו"ם אקרו בורות נשברים,
ב ודישראל אקרי באר מקור מיים. חיים - דא רשותא קדישא מהימנותא קדישא, ואקרי באר - מבועי דמיין צלילן נפקין ונזלין מנה, כמה דאת אמר ונוזלים מן לבנון (שיר ד טו), ונוזלים מתוך בארך (משלי ה טו), וכתיב מעין גנים באר מיים חיים (שיר ד טו). סטרא אחרא אקרי בורות נשברים אשר לא יכילו המים.
ג תא חזי נהרא דנגיד ונפיק אשקי לכל גינתא, ורוי לכל אתר ואתר כמה דאוקימנא, עד דמלי לההוא אתר בגנתא דאקרי באר מים חיים. ומתמן אתזנו עלאין ותתאין כמה דאת אמר ומשם יפרד (בראשית ב י).
ד וכל אינון סטרין דסטר שמאלא - לא משתקיין מההוא נביעו דמיין נביעין, בגין דאינון מסטרא דשאר עמין ואקרו בורות נשברים. ומאן דמשקר ברשימא קדישא - בההוא סטרא אתדבק - בבורות נשברים אשר לא יכילו המים - ולא עיילי לתמן. וההוא דזכי לנטרא ליה - זכי לאתשקייא מההוא נביעו דנחלא בעלמא דאתי. וזכי דאתמלי ההוא באר עלאה לנגדא ברכאן לעילא ותתא. זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי! על דא כתיב והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נח יא).
ה ווי למאן דמשקר ברשימא קדישא - דהא משקר בשמא עלאה! ולא עוד אלא דגרים להאי באר דלא אתברכא, וקרינן עליה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל (דברים כב יט) - בתולת ישראל דייקא! ואוקמיה רבי שמעון באתריה - מאן דשוי תסקופי מלין על אנתתיה קדמיתא ואפיק עלה שום ביש - כמה דאפיק לעילא! דכתיב כי הוציא שם רע על בתולת ישראל סתם.
ו ואזלא הא כי הא דאמר רבי חייא אמר רבי יוסי, בתולה ירתא שבע ברכות דאתברכא בשבע, בגין דבתולת ישראל ירתא שבע ברכן. ועל דא אקרי בת שבע.
ז ואנתתא אחרא - מאן ברכאן דילה? ברכתא דבעז ורות כמה דאת אמר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את וגו' (רות ד יא) - דודאי בתולה בשבע אתברכא ולא אתתא אחרא ברזא דא. כיון דמטו בחקל חד - חמו אילנין. יתבו תחותייהו. אמר רבי אבא הא צחותא דמלי דאורייתא! ניתיב!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0