ח״ג רסה ע״ב

פרק כא: ח״ג רסה ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו ה). רבי יוסי פתח: ועתה מה לי פה נאם ה' כי לֻקַּח עמי חנם וגו' (ישעיהו נב ה). תא חזי רחימותא דקב"ה בישראל - אע"ג דחובייהו גרמו לאסתלקא מבינייהו ואתבדרו ביני עממיא - הוא תבע עלבונא דלהון! ותא חזי בשעתא דישראל שראן בארעהון - קב"ה משתעשע בגנתיה וקריב לגבייהו דישראל ושמע קליהון ואשתבח בהו.
ב כיון דגרמו חובייהו ואתגלי ישראל מארעא קדישא - קב"ה לא עאל בגנתיה ולא משתעשע ביה. ולא עוד אלא דאיהו צווח ואמר ועתה מה לי פה נאם ה', וכתיב התם פה אשב כי אויתיה (תהלים קלב יד). כי לקח עמי חנם - כמה דאת אמר חנם נמכרתם (תהלים קלב ג).
ג ומההוא יומא דאתגליאו ישראל מארעהון - לא אשתכח חדוותא קמי קב"ה. הדא הוא דכתיב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיהו נ ג). וכל דא בגין רחימותא דלהון דרחים לון קב"ה כמה דאת אמר אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א ב). ועל דא ואהבת את ה' אלהיך. ואהבת - דבעי בר נש לאתקשרא ביה ברחימותא עלאה. דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח לקב"ה - דיפלח ברחימו! דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקב"ה! ר' אבא אמר - הני מלי - כללא דאורייתא אינון! בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא אתכלילו, והא אוקמוה חברייא.
ד תא חזי לית לך מלה בחביבותא קמי קב"ה כמאן דרחים ליה כדקא יאות! ומה הוא? כמה דכתיב בכל לבבך - בכל מאי קא מיירי? ״בלבבך״ מבעי ליה, ״בנפשך...במאדך״, מהו בכל לבבך? אלא לאכללא תרין לבין - חד טב וחד ביש. בכל נפשך - חד טב וחד ביש. בכל מאדך - דא לא אתיא לדרשא. א"ר אלעזר ואפילו האי לדרשא הוא! מאי טעמא? בין דנפל ליה ממונא מירותא או מסטרא אחרא, או בין דאיהו רווח ליה. ועל דא כתיב בכל מאדך.
ה א"ר אבא, אהדרנא לקרא ואהבת. מאן דרחים לקב"ה - אתעטר בחסד מכל סטרין ועביד חסד בכלא, ולא חייס על גופיה ועל ממוניה. מנלן? מאברהם כמה דאתמר, דהא לא חס ברחימותא דמאריה על לביה ועל נפשיה ועל ממוניה.
ו על לביה - לא אשגח על רעותא דיליה בגין רחימותא דמאריה. על נפשיה - דלא חס על בריה ועל אתתיה בגין רחימותא דמאריה. על ממוניה - דהוה קאים בפרשת ארחין ואתקין מזוני לכל עלמא. בגין כך אתעטר בעטרא דחסד כמה דכתיב חסד לאברהם (מיכה ז כ). ומאן דאתקשר ברחימותא דמאריה - זכה להאי. ולא עוד אלא דעלמין כלהו מתברכן בגיניה. הדא הוא דכתיב וחסידיך יברכוכה (תהלים קמה י) - אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה.
ז יומא חד הוה חלש רבי יוסי - עאל לגביה ר' אבא ור' יהודה ור' יצחק. חמו ליה דהוה נפיל על אנפוי ונאים. יתבו. כד אתער חמו ליה לאנפוי דחייכין. אמר ליה ר' אבא: מלה חדתא חמיתא? אמר ליה: ודאי! דהשתא סלקא נפשי וחמית יקרא מאינון דמסרו גרמייהו על קדושה דמאריהון, דהוו עאלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא וקב"ה משתעשע בהו. וחמינא מה דלא יהבו לי רשותא למימר. ושאילנא לון, אמינא "האי יקרא דמאן הוא?". אמרו לי "מאינון דרחימו למאריהון בההוא עלמא". וממה דחמית - נפשאי ולבאי אתנהיר, ועל דא אנפאי חייכין.
ח אמר ליה ר' אבא: זכאה חולקך! אבל אורייתא אסהיד בהו דכתיב עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ! אמר ליה ר' יהודה: הא שאילו חברייא דא! דכתיב יעשה - "תעשה" מבעי
ט ליה?! א"ל הא אתמר, אבל רזא דמלה היינו דכתיב לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו (תהלים כז ד) ואוקמוה. נעם ה' - ההוא דאתיא מעתיקא קדישא - דקב"ה משתעשע ביה, דהא ההוא נעם מעתיקא נפקא. ולבקר בהיכלו - בהיכלא עילאה על כלא. אוף הכא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה מאן? ההוא עתיקא סתימא דכלא - דהא ביה תליא! א"ל ודאי הכי הוא! זכאה חולקהון דאינון דרחימותא דמאריהון מתדבקן בהו! לאלין לית שעורא לחולקהון בההוא עלמא!
י אמר ר' יצחק, כמה מדורין על מדורין אית להו לצדיקייא בההוא עלמא, ומדורא עלאה דכלא אינון דרחימותא דמאריהון אתקשר בהו! דהא מדוריהון אתקשר בהיכלא דסליק על כלא. מאי טעמא? בגין דקב"ה בהאי אתעטר.
יא תא חזי כלא אהבה אתקרי! ובגין אהבה קיימא כלא כמה דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שיר ח ז). וכלא ברחימותא קיימא - דהא שמא קדישא הכי אשתכח! דהא אוקמוה י' - לא מתפרש קוצא דלעילא מן י' לעלמין, דהא ברחימותא שריא עליה ולא מתפרש מניה לעלמין. ה' - הא אוקמוה דיו"ד לא מתפרש מנה ואשתכחו כחדא בחביבותא - לא אתפרשן דא מן דא - י"ה. והא אתמר כמה דכתיב ונהר יוצא מעדן - יוצא תדיר לעלמין דהא בחביבותא שריא עליה, בחביבותא אתדבקן דא בדא.
יב ו"ה כד אתדבקן דא בדא - אתדבקן בחביבותא כחדא כחתן בכלה. דא רחימותא בחביבותא - דארחייהו תדיר בחביבותא! אשתכח י' בה', ה' עם ו', ו' עם ה'. ודא בדא אתקשר בחביבותא! וכלא אהבה אקרי! ועל דא מאן דרחים למלכא - הא אתקשר בההוא אהבה. ובגין כך ואהבת את ה' אלהיך:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0