פרק כה: ח״ג רסו ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א דהכי אמר אבא: תורה שבע"פ לא אשתמודע אלא בגין תורה שבכתב. שכינתא לא מתיישבא לעילא ותתא אלא עם תורה דלתתא, דכל זמנא דאורייתא אשתכח עמיה - יכלא למיקם בעלמא. הדא הוא דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה (דברים ל כ) - על האדמה סתם. ואי לאו - דאפסיק מלי דאורייתא - לא יכלא למיקם, דכתיב על מה אבדה הארץ וכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי (ירמיהו ט יא יב).
ב עד דהוו יתבי מאיך ר' אלעזר רישיה. אמר: ודאי הכי הוא! ודא הוא רזא דאשכחנא בספרא דרב המנונא סבא ואוקים קרא דא ברזא דכנסת ישראל דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע (שמות כא י). ואי אתמנעו מנה מה כתיב? ויצאה חנם אין כסף כמה דאת אמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה (ישעיהו נ א) וכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעיהו נב ג). ומאן דמנע אורייתא מנה - כמאן דנסב מארי דאתתא ומנע ליה מנה - דא אשתארת כארמלתא ולא ארמלתא. הדא הוא דכתיב היתה כאלמנה (איכה א א) - ולא "אלמנה".
ג יתבו אתעסקו באורייתא עד דנהיר יומא. בתר דנהיר יומא - קמו ואזלו. עד דהוו אזלו חמו חד גבר דהוה אזיל בארחא ורישיה עטיף. קריבו גביה והוה רחיש בשפוותיה ולא אתיב לון מדי. אמר רבי אלעזר: "ודאי האי אמלך במאריה!". יתיב רבי אלעזר ורבי אחא וצלו צלותא, וההוא גבר קאים בקיומיה באתר אחרא. בתר דסיימו צלותא אזלו בארחא, וההוא גברא אשתמיט מנייהו. אמר רבי אלעזר: "האי גברא - או טפשא הוא או ארחוי לא מתישרן". אמר: "נתעסק באורייתא דהא שעתא היא!".
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0