ח״ג רסז ע״א

פרק כז: ח״ג רסז ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח ואמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים - בכמה דרגין עלאין ויקירין אתפרש משה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי דעלמא! דהא כלהו לקבליה - כקוף בפני בני נשא! שאר נביאי הוו מסתכלי באספקלריא דלא נהרא - ועם כל דא לא הוו זקפן אנפין לעילא לאסתכלא! אלא כמה דכתיב ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה (דניאל י ט). ולא עוד אלא דמלין לא הוו גבייהו באתגלייא.
ב ומשה נביאה מהימנא - לאו הכי! דהוא הוה מסתכל באספקלריא דנהרא וקאים בקיומיה. ולא עוד אלא דהוה זקיף רישא לאסתכלא כמאן דאמר לחבריה "זקוף רישך ויסתכלון אנפך באנפי בגין דתנדע מלי". כך משה - פנים אל פנים - זקיף רישא בלא דחילו! אנפוי זקפאן ומסתכל בזיו יקרא עלאה. ולא אשתני דעתוי ואנפוי כשאר נביאין. דכד הוו בעאן לאסתכלא - נפקי מרשותייהו ומדעתייהו ואשתני זיו אנפייהו, ולא הוו ידעי מהאי עלמא כלום.
ג ומשה - לאו הכי! דמשה בההוא דרגא עלאה ממש הוה מסתכל ולא נפק מרשותיה ומן דעתיה! דהא בשעתא דהוה מסתכל בזיו יקרא עלאה - מיד ושב אל המחנה למללא עמהון בכל מה דאצטריכאן, ודעתוי מתישבא ביה כקדמיתא ויתיר. ודא הוא ושב אל המחנה. ומשרתו יהושע בן נון נער ודאי! דהוה יניק מתוך האהל ואוליף לאסתכלא ברוח קודשא כמה דאת אמר והנער שמואל משרת את ה' (ש"א ג א).
ד תא חזי כל זמנא דהוה יהושע לגבי דמשה - הוה אוליף ואניק מתוך האוהל ולא דחיל. בתר דאתפרש ממשה והוה בלחודוי - מה כתיב? ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו (יהושע ה יד) - דלא הוה יכיל לאסתכל. והאי מחד שליחא - כל שכן מאתר אחרא!
ה לבר נש דאפקיד מלכא גביה מאני דהב ואבני יקר. כל זמנא דמשתכח גביה - שמשא דביתיה אחיד בהו ואסתכל בהו. כיון דסליק ההוא בר נש מעלמא - לא שביק מלכא לגבי שמשא כלום, ואחיד פקדונא דיליה. אמר ההוא שמשא "ווי דאבדית! ביומוי דמארי - כל אלין הוו בידי!".
ו כך יהושע ביומוי דמשה הוה יניק בכל יומא מתוך האהל ולא דחיל. בתר דשכיב - ויפול יהושע אל פניו. ואנא - בעוד דאנא שכיח גבייכו - אסתכל במלי דאורייתא ולא אהא דחיל. בתר דאתפרש מנייכו - לא איכול לאסתכלא בלחודאי!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0