ח״ג רסז ע״ב

פרק כח: ח״ג רסז ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תו פתח ואמר: ושנתתם לבניך ודברת בם וגו' (דברים ו ז). כמה דאת אמר חציך שנונים (תהלים מה ו). דבעי בר נש לחדדא מלי דאורייתא לבריה כחרבא דאיהו שננא בתרי סטרוי, בגין דייעול ליה חדודא וחדוה דאורייתא ולא ישתכח לביה בטפשותא. ודברת בם - כל מלין דאורייתא - כל חד וחד אורחא ליה בלחודוי! ודברת בם - "ותדבר" מבעי ליה?! אלא בעי בר נש לאנהגא גרמיה בהו ולאתנהגא גרמיה דלא יסטי לימינא ולשמאלא.
ב בשבתך בביתך - לאנהגא גרמיה בביתיה בארח מישר ובאורח תקונא, דילפון מניה בני ביתיה. לאנהגא גרמיה עמהון בנחת ובחידו. ולא יטיל דחילו בבני ביתיה יתיר. וכל עובדוי בביתיה בארח תקונא. ובלכתך בדרך - לאנהגא במלי דאורייתא ולתקנא גרמיה בהו כמה דאצטריך. ולדברא גרמיה באורחוי דאורייתא. ומאי איהו? כמה דיעקב - לדורון, לקרבא, לצלותא. וצלותא בעי לצלאה למאריה. ועילא מנהון - מלי דאורייתא.
ג ובשכבך - לדברא גרמיה בדחילו דמאריה בקדושה בענוה דלא ישתכח חציף לקבליה דמאריה. ובקומך - למיהב תושבחן למאריה דאתיב נשמתיה. דהא בכמה חיובין אשתכח קמי מאריה, וקב"ה עביד עמיה חסד ואתיב לה לגופיה: 'וקשרתם לאות על ידכה' (דברים ו ח) (שמות יג טז) - הא אוקמוה על יד כהה, ודא הוא שמאלא. ובספרא דאגדתא אמר על יד כה - כמה דאת אמר כה יהיה זרעך (בראשית טו ה).

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0