ח״ג רסז ע״ב

פרק כט: ח״ג רסז ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א וחברייא יתבי דרומא אוקמוה ברזא דלהון - ארבע בתי דתפילין כהאי גוונא (שמות יג) קדש לי כל בכור סתם - לקבל כתרא עלאה דכלא. (שמות יג) והיה כי יביאך - לקבל חכמה. (דברים ו) שמע ישראל ואהבת - לקבל בינה. (דברים יא) והיה - לקבל חסד. לבתר כלילן כלהו בדרועא שמאלא דאקרי 'עז'. וכתיב ובזרוע עזו (ישעיהו סב ח) - ואין 'עז' אלא תורה, ואין 'עז' אלא תפלין.
ב ומלין לא מתישבן לגבן. מאי טעמא? בגין דכתרא עלאה - הוא כליל כלא - דלאו הוא בחושבנא. ועוד והיה כי יביאך - ביציאת מצרים תלייא! ההוא אתר דאשתכח ביה חירו לעבדין. ועל דא לא מתתקנן בארחייהו. ואנן מחכמה שריין. והכי הוא. וקב"ה נטיל לון ארבע לעילא, ארבע לתתא. ארבע באתר דמוחא, ארבע באתר דלבא שריא. בגין דדא בדא אתקשר.
ג ובעי בר נש לאתעטרא בהו בגין דאיהו שמא קדישא עלאה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו'. וכל מאן דמתעטר בעטרא קדישא עלאה - דא אקרי מלך בארעא. וקב"ה מלך ברקיע. הדא הוא דכתיב מלך אסור ברהטים (שיר ז ו). כמה דקב"ה מלך לעילא - הכי נמי הוא מלך לתתא. ועם כל דא - וכתבתם על מזוזות ביתך - בגין דיהוי בר נש שלים בכלא, וישתכח שלים בפקודי דמאריה. רשים לעילא רשים לתתא. זכאה חולקיהון דישראל!
ד פתח ר' אלעזר ואמר: תרי קראי אשכחנא - דאע"ג דכלא בחד דרגא תליין - לאו אינון מדרגא חד. חד קרא כתיב כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת (חגי א ב), וחד קרא כתיב כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' (ישעיהו ז ז). מה בין האי להאי? אלא בזמנא דכתיב כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת - כדין מלה אתיא ברחמי. ובזמנא דכתיב כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' - כדין מלה אתיא בדינא.
ה כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת - בגין דהאי כה אתברכא מצדיק ומנצח והוד דאקרי ה' צְבָאוֹת, וכדין מלה באתבסמותא אתייא, דהא מאתר דא קא אתיא. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' - כדין האי כה ינקא מסטרא דדינא, מאתר דגבורה עלאה. ואוליפנא מאבא דדינא הוא ברחמי בגין דכתיב אֲדֹנָי ה'.
ו דהא אלהים - גבורה הוא בכל אתר. אדני - גבורה תתאה היא בכל אתר. ועל דא אשתמודען מלי מפומא דנביאה. והוא הוה מתכוין למימר מלה מאתריה. וכדין הוו ידעי אלין בני מהימנותא מאן אתר תלייא מלתא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0