ח״א רנ ע״ב

פרק פה: ח״א רנ ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי, כד הוה עאל יעקב במערתא, כל ריחין דגנתא דעדן אשתכח במערתא, ומערתא סלקא נהורא, ושרגא חד דליק, וכד עאלו אבהן לגבי דיעקב למצרים לאשתכחא עמיה, אסתלק נהורא דשרגא, כיון דעאל יעקב במערתא הדרא שרגא לאתריה, כדין אשתלים מערתא מכל מה דאצטריך.
ב ועד יומא עלמא לא קבילת מערתא בר נש אחרא ולא תקבל, ונשמתין דזכאן אעברן מקמייהו בבי מערתא, בגין דיתערון ויחמין זרעא דשבקו בעלמא ויחדו קמי קב"ה. אמר רבי אבא, חניטא דיעקב מאי איהו, אמר ליה זיל שאיל לאסיא,
ג תא חזי, כתיב ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו, ויחנטו הרופאים את ישראל, סלקא דעתך כשאר בני נשא הוה חניטא דא, אי תימא בגין אורחא הוא דעבדו, הא כתיב וימת יוסף בן וגו' ויישם בארן במצרים, הא לא אזלו עמיה בארחא, דהא תמן אתקבר, וכתיב ויחנטו אותו.
ד אלא ארחא דמלכין איהו, בגין לקיימא גופייהו חנטי לון במשח רבות עלאה על כל משחין מעורב בבוסמין, ושאיב ליה בגופא יומא בתר יומא בההוא משחא טבא ארבעין יומין, דכתיב וימלאו לו ארבעים יום, כי כן ימלאו ימי החנוטים, בתר דאשתלים דא, קיימא גופא שלים זמנין סגיאין,
ה בגין דכל ההוא ארעא דכנען וארעא דמצרים מכלה גופא ומרקב ליה לזמן זעיר מכל שאר ארעא, ובגין לקיימא גופא עבדי דא, ועבדי חניטא דא מגו ומברא, מגו דשוין ההוא משחא על טבורא, והוא עאל בטבורא לגו ואשתאיב במעוי, וקאים ליה לגופא מגו ומברא לזמנין סגיאין.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0