פרק לג: ח״א קסב ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון, א"ל האי דכתיב (משלי י ו) ברכות לראש צדיק, לצדיק מבעי ליה, מאי לראש צדיק, א"ל ראש צדיק, דא היא עטרה קדישא ואוקמוה. תו ראש צדיק דא יעקב, דאיהו נטיל ברכאן ונגיד לון לצדיק, ומתמן אזדריקו לכל עיבר, ומתברכן כלהו עלמין.
ב אבל הא אוקימנא, ברכות לראש צדיק, (ראש) צדיק אקרי ההוא אתר (ד"א ל"ג רישא) דברית, דמניה נפקין מבועין, לבר נוקבא דקיסטא דחמרא נפיק מניה, איהו רישא, כך ראש צדיק, ההוא אתר כד זריק מבועין לנוקבא אקרי ראש צדיק, צדיק איהו ראש (נ"א רישא לכל ברכאן), בגין דכל ברכאן ביה שריין.
ג תו ההוא בר נש דזכי למנטר את קיימא קדישא, ועביד פקודי דאורייתא, צדיק אקרי, ומרישיה ועד רגלוי הכי אקרי, וכד ברכאן נגדין לעלמא, שריין על רישיה, ומניה קיימי ברכאן לעלמא, בבנין קדישין זכאין דאוקים.
ד רבי ייסא תו שאיל ואמר, כתיב (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי וגו', האי קרא אוקמוה דשרו דעלמא אמרו, איהו אמרו בחכמתא יתיר ממה דחשבין בני נשא, א"ל ברי יאות הוא, דהא ביחודא קדישא אתמר, נער הייתי גם זקנתי, והכי הוא,
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0