ח״א קסב ע״א

פרק לד: ח״א קסב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ולא ראיתי צדיק נעזב, דא הוא שבחא דיחודא, דלא אשתכח יום בלא לילה, דהא לילה ביה אשתכח תדירא, וצדיק אחיד לעילא ואחיד לתתא,
ב וזרעו מבקש לחם, מאי הוא, אלא בשעתא דזריק ואתנגיד זרעא, לא תבע לנוקבא, דהא בהדיה שריא, דלא אתפרשא מניה לעלמין, וזמינא היא לגביה, דהא זרעא לא נגיד אלא בשעתא דנוקבא זמינא ותיאובתא דתרוייהו כחדא בדבוקא חד דלא מתפרשן, ועל דא לא אצטריך למתבע עלה.
ג א"ל ובזמנא דגלותא לאו הכי, א"ל זרעו כתיב, ולאו איהו, אימתי נפיק, כד נוקבא בדבוקא חד עם דכורא, ואי תימא לא ראיתי צדיק נעזב, בזמנא דגלותא מאי היא,
ד אלא הא אחיד לעילא ולא נעזב לעלמין, בזמנא אחרא לא נעזב מנוקבא, אחיד לעילא ואחיד לתתא, אחיד לעילא בזמנא דגלותא, בזמנא אחרא אחיד לתרין סטרין לעילא ותתא, ולעולם אינו נעזב.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0