ח״ב קצה ע״ב

פרק ב: ח״ב קצה ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי ליליא חד וקא מתעסקי באורייתא עד לא אתפליג ליליא. אדהכי קרא גברא - בריכו ברכתא. אמר ליה רבי אלעזר, השתא הוא זמנא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא! אמר ליה רבי יוסי, אמאי משתעשע קודשא בריך הוא? בכה רבי אלעזר ואמר: תא חזי, עד השתא קודשא בריך הוא אזדעזע תלת מאה ותשעין רקיעין, ובטש בהו, ובכה על חרבן בי מקדשא, ואוריד תרין דמעין לגו ימא רבא, ואדכר לבנוהי מגו בכיה.
ב בגין דלתלת סטרין אתפלג ליליא, בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה. ואי אתוספן שעתי בליליא - אינון שעתי דמתוספאן דיממא אינון, ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה. ואינון תריסר אתפלגו לתלת סטרין, ותלת משריין דמלאכין קדישין אתמנון באינון תלת סטרין.
ג משרייא קדמאה - אתמנא בארבע שעתי קמייתא דשירותא דליליא לשבחא למאריהון. ומה קאמרי? לה' הארץ ומלאה וגו', כי הוא על ימים יסדה וגו', מי יעלה בהר ה' וגו', נקי כפים ובר לבב וגו' (תהלים כד א). מאי טעמא דא? בגין דכד ליליא פרישׂ גדפוי על עלמא, כדין כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ונפקי נשמתייהו לסלקא לעילא. ואינון מלאכין קיימין וקא אמרי מי יעלה בהר ה'. הר ה' - דא הר הבית, מקום קדשו - דא עזרת ישראל. כגוונא דלעילא הכי נמי לתתא.
ד בגין דבכל רקיעא ורקיעא כמה ממנן וכמה סרכין קיימין תמן. וכד נשמתין נפקין בעאן לסלקא לעילא. ואי לא זכיין - אינון דחיין לון לבר. ואזלין ושאטין בעלמא, ונטלין לון כמה חבילי טהירין, ואודעין לון מלין כדיבן. ולזמנין מלין דקשוט ממה דאתי לזמן קריב, כמה דאוקמוה.
ה ואינון נשמתין דצדיקייא - אזלין ושאטן לעילא, ופתחין לון פתחין, וסלקין לון לגו ההוא אתר דאקרי הר ה', כגוונא דרזא דהר הבית לתתא. ומתמן עאלין לגו ההוא אתר דאקרי מקום קדשו דתמן אתחזיין כל נשמתין לקמי מאריהון. כגוונא דא ההוא אתר דאתחזון ישראל קמי קודשא בריך הוא - אתר דאקרי עזרת ישראל. בשעתא דנשמתין קיימין תמן - כדין חדוה דמאריהון לאתתקנא בהו אתר דאקרי קדש הקדשים, ותמן רשימין כל עובדיהון וזכוון דלהון.
ו משרייא תניינא - אתמנא בארבע שעתי אחרנין. ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי; עד דאתפלג ליליא ועאל קודשא בריך הוא בגנתא דעדן.
ז ואלין אינון אבלי ציון, ואינון דבכו על חרבן בי מקדשא. ובשירותא דארבע שעתי אמצעין פתחי ואמרי על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו' (תהלים קלז א). ואלין אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל, ממשמע דכתיב גם בכינו. ומנלן דבכו תמן? דכתיב הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה לג ז) - מהו חוצה? דא בבל, בגין דכלהו אוזפוה לשכינה עד בבל, ותמן בכו עמהון דישראל. ועל דא פתחי בהאי ומסיימי זכור ה' לבני אדום וגו' (תהלים קלז ז).
ח כדין אתער קודשא בריך הוא בדרגוי, ובטש ברקיעין כדאמרן, ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין, וגעי ובכי. דכתיב ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו (ירמיהו כה ל). ואדכר לון לישראל, ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא. וכדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפון, ובטש רוחא חד דבסטר צפון בההוא שלהוביתא, ואזלא ושאטא בעלמא. וההיא שעתא אתפלג ליליא, ושלהוביתא אזלא ובטש בגדפוי דתרנגולא וקארי, כדין קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן.
ט וקודשא בריך הוא לית ליה נייחא עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא. וסימן - כי נמכרנו אני ועמי וגו', ויאמר המלך מי הוא זה וגו', והמלך קם בחמתו ממשתה היין, אל גנת הביתן וגו' (אסתר ז ד).
י בשעתא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן - כדין כל אינון אילנין דגנתא וכל אינון נשמתין דצדיקייא פתחי ואמרי שאו שערים ראשיכם וגו', מי זה מלך הכבוד וגו', שאו שערים ראשיכם גו' (תהלים כד ז). ובשעתא דנשמתהון דצדיקייא די בארעא אהדרו לגופייהו - כדין אתקיפו בהו כל אינון מלאכין ואמרי הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' (תהלים קלד א).ואוליפנא דדא משרייא תליתאה קא אמרי דא, בארבע שעתי בתרייתא.
יא וקאמרי שירתא עד דסליק נהורא דצפרא, דכדין משבחין למריהון כל אינון ככביא ומזלי, וכל אינון מלאכין עלאין די שלטניהון ביממא - כלהו משבחן למאריהון ואמרי שירתא. הדא הוא דכתיב ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם (איוב לח ז).
יב בשעתא דשמשא נפיק ביממא - ישראל נטלי שירתא לתתא ושמשא לעילא. דכתיב ייראוך עם שמש (תהלים עב ה). בשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי - פתח קל נעימותא ואמר שירתא. ומאי שירתא קאמר? הודו לה' קראו בשמו וגו' שירו לו זמרו לו וגו' (תהלים קה א ב). וישראל משבחן לקודשא בריך הוא ביממא עם שמשא - הדא הוא דכתיב ייראוך עם שמש. ואף על גב דהא אוקימנא להאי קרא. אמר רבי אלעזר, אלמלא דבני עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין, לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלא דשמשא כד נטיל ומשבח קמי קודשא בריך הוא!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0