ח״ג ו ע״ב

פרק יא: ח״ג ו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א עד דהוו אזלי, פגע בהו רבי אבא. אמרו "הא מאריה דחכמתא אתי! נקבל אנפי שכינתא!". כד קריבו בהדיה, אשתמיט מקסטורא דקופטרא, ונחת גבון.
ב פתח ואמר: ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וגו' (שמות יט יט). ויהי קול השופר - הכא אפליגו ספרי קדמאי, וכלהו בחד מלה אתתקעו. אית מאן דאמר קול השופר - תרי; קול חד, השופר תרי. ודייק לה מדלא כתיב "ויהי השופר הולך וחזק", אלא קול השופר - קול דנפיק משופר, דודאי 'שופר' אקרי כמה דאת אמר יתקע בשופר גדול (ישעיה כז יג). והאי איהו 'שופר גדול' דביה נפקין עבדין לחירות עלמין, והא אוקמוה.
ג ואית מאן דתני ודייק דכלא חד בגין דכתיב קול השופר - 'קול' דאקרי 'שופר'. ומנלן דאקרי קול? ממה דכתיב קול גדול ולא יסף (דברים ה יט). והאי קול גדול אקרי שופר. ועל דא קול השופר כתיב. הולך - לאן הולך? אי תימא להר סיני או לישראל - "יורד" מבעי ליה! אלא אורייתא מהכא נפקא, ומאתר דא - דאיהו כללא דכל שאר קלין - אתיהיבת. וכד יסתכלון מלי - כלא חד!
ד ועל דא לוחי קדמאי רשימין מהאי אתר הוו. ודא הוא רזא דמלה דכתיב חָרוּת על הלוחות (שמות לב טז) - אל תקרי חָרוּת אלא חֵירות - חירות ממש! אתר דכל חירו ביה תליא! ותא חזי, לית לך מלה באורייתא דאמרין כלהו חבריא, דא הכי ודא הכי, דלא אזיל כלא לאתר חד, ולמבועא חד אתכנש!
ה הולך כמה דאת אמר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז), וכתיב הכל הולך אל מקום אחד (קהלת ג כ). וחזק מאד - כמה דתנינן כלי מחזיק ארבעים סאה. וחזק מאד - דלית לך מלה באורייתא חלשא או תבירא, דכד תסתכל ותנדע בה דלא תשכח לה תקיפא כפטישא דמתבר טינרין! ואי איהי חלשא - מינך הוא! כמה דאוקמוה דכתיב כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא (דברים לב מז), ואם רֵק הוא - מכם איהו! ועל דא וחזק מאד

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0