פרק יב: ח״ג ז ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א כתיב. משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות יט יט). באתר דא אתכללו מלין עלאין! הא אוקמוה והאלהים יעננו בקול - בקולו של משה - בההוא קול דאחיד ביה משה. הכא אית לאסתכלא דהא אפכא הוה! דכתיב וידבר אלהים (שמות כ א) והכא כתיב משה ידבר?
ב אלא אית דאמרי בגין דכתיב ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים (שמות כ טז), ועל דא משה ידבר והאלהים יעננו, בגין דלא אשתכח מלה באורייתא מפומא דמשה בלחודוי. ודא הוא דאוקמוה, קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן. "מעצמו" לא תנינן, אלא מפי עצמו! הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו - מפי ההוא קול דאחיד ביה דאקרי הכי. ושפיר מלה!
ג ובספרא דאגדתא דבי רב אמרי: אף על גב דאורייתא מפי הגבורה אתמר - כולה מפי עצמו של משה כמו כן אתמר! ומאי איהו? כגון קללות שבמשנה תורה. ולבתר אתכלילן בגבורה. הדא הוא דכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול. משה ידבר - דא קולו של משה. והאלהים יעננו בקול - דא גבורה דאודי ליה לההוא קלא. הדא הוא דכתיב יעננו בקול - בההוא קול דמשה. "והשתא מאן דפתח במלי דאורייתא - ליפתח ויימא!" יתבו.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0