ח״ג ח ע״ב

פרק כ: ח״ג ח ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אם עולה קרבנו מן הבקר. אמר רבי יוסי, מאי שנא מן הבקר לעולה...ומן הצאן לעולה...ומן העוף לעולה? אי כלא חד - אמאי שנייא דא מן דא? דהא מן כלא אתעביד חד מלה? אלא - מאן דאדבק ידיה לדא - מקריב מן הבקר, ואי לא יכיל - מן הצאן, ואי לא יכיל - מן העוף. דהא כתיב (ויקרא יד כא) ואם דל הוא ואין ידו משגת. דהא קודשא בריך הוא לא אטרח עליה דבר נש יתיר במלה דלא יכיל.
ב אמר רבי אלעזר, כמה דהוה חטאה הכי הוה מקריב! עתירא - דזמנין דלביה גס ביה - הוה מקריב תורא, בגין דלביה חשיב יתיר למחטי קמי מאריה. בינוני - מקריב מן הצאן בגין דרעותיה לאו גס ביה כל כך למחטי. מסכנא דלביה לא גס ביה רעותיה נמוך מכלא - מקריב מההוא קליל מכלא. ואשתמודען קרבניהון דכלהו - כל חד וחד בלחודייהו. וקודשא בריך הוא דאין דינא כל חד וחד במתקלא ישרה.
ג רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוהי. אמר ליה: הא תנינן דעל תלת חובי עלמא רעב בא לעולם, וכלהו חובי לא משתכחי אלא בעתירי בגין דלבייהו גס בהו. ולא משתכחי במסכני! מה דינא הוא דקודשא בריך הוא קטיל למסכני וקאים לעתירי?! דהא מהשתא יוספון למחטי קמיה! אמר ליה: יאות שאלת! והא אוקמוה חברייא ואמרו כד בעא קודשא בריך הוא לאתפרעא מן רשיעייא ולאובדא להו מן עלמא - כדין יהיב להו שלום ואשלים להו בכלא.
ד אבל תא חזי, דכל בני עלמא לא משתכחין קריבין למלכא עלאה כאלין מאנין דאיהו אשתמש בהו. ומאן אינון? לב נשבר ונדכה (תהלים נא יט), ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו). אלין אינון מאני דמלכא! וכד אשתכח בצורת בעלמא וכפנא ודינא אתתקף על מסכני - כדין בכאן וגעאן קמי מלכא, וקודשא בריך הוא קריב לון יתיר מכלא. הדא הוא דכתיב כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי (תהלים כב כה). וכדין קודשא בריך הוא פקיד על מה אתיא כפנא לעלמא. ווי לאינון חייביא דגרמי האי
ה כד אתער מלכא לאשגחא בעלמא על קלא דמסכני! רחמנא לישזבן מנייהו ומעולבנייהו! כדין כתיב שמוע אשמע צעקתו (שמות כב כב) - שמוע אשמע תרי זמני; חד לאשגחא בקליהון, וחד לאתפרעא מן אינון דגרמין לון האי. הדא הוא דכתיב ושמעתי כי חנון אני (שמות כב כו), וחרה אפי וגו' (שמות כב כג). ועל דא בשעתא דכפנא אשתכח בעלמא - ווי לאינון עתירי חייביא בקליהון דמסכני לקמי קודשא בריך הוא!
ו תא חזי, דההוא קרבנא דמסכנא קליל מכלא בגין דלביה תביר. ואף על גב דחשיב למחטי - אתעבר מניה, דהא די ליה בצעריה ודאנשי ביתיה. ועל דא כל קרבנא וקרבנא - כל חד וחד בלחודוי אשתמודען כלהו לגבי כהנא.
ז עובדא בההוא עתירא דקריב קמי כהנא תרין יונין. כד חמא ליה כהנא אמר ליה: "לאו דידך הוא האי קרבנא!" אתא לביתיה והוה עציב. אמרו ליה: "אחוי אמאי את עציב". אמר להו: "דלא קריב לי כהנא קרבנא דילי". אמרו ליה: "ומאי איהו?" אמר להו: "תרין יונין". אמרו ליה: "והא מן מסכנא איהו ולאו דידך! דהא כתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת וגו'. אלא קריב קרבנך!" אמר להו: "מאי איהו?" אמרו ליה: "חד תורא".
ח אמר להו: "ומה כל כך חמירא מחשבה דחטאה! נדרנא דלא אסתלק על לבאי מחשבה דחטאה!" מתמן ולהלאה מה עבד? כל יומא אשתדל בסחורתא, ובליליא הוה נאים. כד אתער, הוה קרי לאחוי ואוליפו ליה מלי דאורייתא, והוה לעי עד דסליק יממא. ואשתכח דאוליף אורייתא, והוו קארו ליה יהודה אחרא. יומא חד איערע ביה רבי ייסא סבא, והוה פריש נכסוי - פלגו למסכני, ופלגו לסחורתא על ימא באינון גברין פרישי ימין. והוה יתיב ולעי באורייתא.
ט פתח ואמר: ויאמר שאול אל הקני (ש"א טו ו) - מאן הוא קני? אלין בני יתרו חמוי דמשה דעבדו קנא במדברא כהאי דרור, כמה דאת אמר ודרור קן לה (תהלים פד ד), בגין למלעי באורייתא. דאורייתא לא בעייא תפנוקין ולא סחורתא, אלא לאעמלא בה יממא ולילי. בגין כך נטלו למדברא מעינוגא דיריחו. הדא הוא דכתיב ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו' (שופטים א טז).
י ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש"א טו ו) - בגין דאהני למשה בביתיה, ומשה כללא דכל ישראל הוה. ותו בגין דאוליף פרשתא חדא יתיר באורייתא, ובדא עביד חסד עם ישראל.
יא אמאי קא אתא הכא מלה דא במלחמתא דעמלק? אלא אמר שאול: כד נפקו ישראל ממצרים - מכל שאר אומין דעלמא לא הוה מאן דאזדווג להו לישראל לקטרגא להו אלא עמלק! והוא עבד ביש לישראל, ואגח קרבא בהו. ואנת אקדמת להו שלם ועבדת חסד עם כלהו. ובגיני כך - לית אנת כדאי לאתחברא בהו!
יב ולא עוד, אלא מה כתיב ביה ביתרו? ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים (שמות יח יב) - דהוא אקריב קרבנא לקודשא בריך הוא ואתא לאתגיירא. מאי קא מיירי? דקרבניה חשיב קמי קודשא בריך הוא! ובגין דאיהו אקריב קרבנא לקודשא בריך הוא כתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים - לפני האלהים דייקא! מכאן אוליפנא דכל מאן דאקריב קרבנא ברעותא דלבא - קודשא בריך הוא אזדמן לקבליה!
יג תא חזי, קרבנא דמסכנא חשיב קמי קודשא בריך הוא! דהא הוא קריב תרי קרבנין לקמיה - חד חלביה ודמיה וחד ההוא דקריב. דהא לית ליה למיכל והוא אייתי קרבנא! קרבנא דעני קליל מכלא - תרין תורין או תרי בני יונה. ואי לאו - זעיר קמחא. ומתכפר ביה. ובההיא שעתא מכריזין ואמרי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני (תהלים כב כה). "כל כך למה? בגין דקרבנא דעני עדיף מכלא! דהא הוא גרים לי למהוי בעדביה דקודשא בריך הוא! הוא גרים לי למהוי בחולקא דאורייתא! בגין כך פליגנא פליגנא נכסי פלגא למסכני, דהא אינון גרמו לי כולי האי!"
יד כמה דמסכנא ארתח חלביה ודמיה - כך ההוא קמחא מרתחין ליה במשח רבות. והכא אוליפנא, דאפילו כל בר נש מקריב האי מנחה על המחבת ומנחת מרחשת. בגין דכמה דחטאה ארתח חלביה ודמיה באשא דיצר הרע וכל שייפוי רתחי באשא - כך קרבנא דא - כהאי גוונא ממש! ועיקרא דקרבנא כגוונא דחטאה. ולקרבא קמי קודשא בריך הוא רעותא דלביה ורוחיה ונפשיה - דהאי חביבא מן כלא קמיה.
טו "זכאה חולקיהון דצדיקייא דאינון מקרבין בכל יומא ויומא האי קרבנא לקמי קודשא בריך הוא! ומאי איהו? גרמייהו ונפשייהו דמקרבין קמיה! ואנא בעינא לקרבא האי קרבנא ממש. ודא בעי קודשא בריך הוא מבר נש בהאי עלמא. ועם כל דא - קרבנא ממש עדיף, בגין דיתברכון עלמין כלהו".

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0