ח״ג ט ע״ב

פרק כא: ח״ג ט ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תו פתח ואמר: ברוך ה' מציון שוכן ירושלם הללויה (תהלים קלה כא). וכי מציון הוא ברוך? והא מנהרא עמיקא עלאה איהו ברוך?! אלא ברוך ה' - כד נהיר סיהרא מנהירו דשמשא, ומתקרבי דא בדא, ולא עדיאו נהורא דא מן דא. ולזמנין דסיהרא אתקרי בשמא דמלכא; כמה דאיהו איקרי ה' כך היא נקראת ה', כמה דאת אמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים (בראשית יט כד). ולא דא בלחודוהי - אלא אפילו חד שליחא לזמנין אתקרי בשמא דמלכא.
ב דבר אחר: ברוך ה' מציון - מֵאָן אתר אשתמודע דקודשא בריך הוא הוא ברוך? הדר ואמר מציון! דמציון אשתמודע דהוא ברוך! מאי טעמא? בגין דכתיב כי שם צוה ה' את הברכה וגו' (תהלים קלג ג). אמר ליה רבי ייסא: "זכאה חולקך דזכית לכולי האי! זכאין אינון דמשתדלין באורייתא! דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו אחיד בקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום" (דברים ד ד).

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0