ח״ג ט ע״ב

פרק כב: ח״ג ט ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אם זבח שלמים קרבנו. רבי יהודה פתח: ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו' (בראשית א ו). תא חזי, בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא שבעה רקיעין לעילא, ברא שבעה ארצות לתתא. שבעה ימים, שבעה נהרות, שבעה יומין, שבעה שבועות, שבעה שנים, שבעה פעמים, שבעה אלפי שנין דהוי עלמא. קודשא בריך הוא בשביעאה דכלא!
ב שבעה רקיעין לעילא - בכל חד וחד כוכבים ומזלות ושמשים דמשמשין בכל רקיעא ורקיעא. ובכלהו מאלין - רתיכין אלין על אלין, לקבלא עלייהו עול מלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מן דא אלין על אלין. מנהון בשית גדפין, ומנהון בארבע גדפין. מנהון בארבע פנים, ומנהון בתרין פנים, ומנהון בחד. מנהון אשא דלהיט, מנהון מייא, מנהון רוחא. הדא הוא דכתיב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט (תהלים קד ד).
ג וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים - אלין לתתא ואלין לעילא. וכל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון - על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין. ועילא מכלהו קודשא בריך הוא דנטיל כלא בחיליה ותוקפיה. כגוונא דא שבעה ארצות לתתא. וכלהו בישובא. בר דאלין עלאין ואלין תתאין. וארץ ישראל עלאה מכלא, וירושלם עלאה מכל ישובא.
ד וחברנא יתבי דרומא חמו בספרי קדמאי ובספרא דאדם דהכי מחלק כל אינון ארצות: דכלהו משתכחי לתתא כגוונא דאינון רקיעין דלעילא! אלין על אלין, ואלין על אלין! ובין כל ארעא וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא! ועל דא כלהו ארצות פרישן בשמהן, ובינייהו 'גן עדן' ו'גיהנם'. ואית בינייהו בריין משניין אלין מן אלין כגוונא דלעילא; מנהון בתרין אנפין, ומנהון בארבע, ומנהון בחד. וחיזו דאלין לאו כאלין.
ה ואי תימא, הא כל בני עלמא מאדם נפקו! וכי נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין?! וכמה נשין הוו ליה?! אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל כדאמרינן דכתיב משחקת בתבל ארצו (משלי ח לא). והאי תבל אחידא ברקיע דלעילא, ואתאחידא בשמא עלאה - הדא הוא דכתיב והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט ט) - בצדק ודאי. בגין כך בנוי דאדם אשתכחו בהאי ארעא עלאה דאקרי תבל, ואינון עלאין על כלא כגוונא דלעילא.
ו מאי טעמא? כמה דלעילא לכלהו רקיעים אית רקיע עלאה מכלהו ולעילא אשתכח כסא דקב"ה (כמה דאת אמר כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א י)) אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא. ומאן איהו? אדם. מה דלא אשתכח בכלהו תתאין.
ז ואינון תתאין מֵאָן אתו? אלא מקטורא דארעא וסיועא דרקיעא דלעילא נפקין בריין משניין אלין מן אלין; מנהון בלבושין מנהון בקליפין. כאלין תולעין דמשתכחי בארעא - מנהון בקליפין סומקין אוכמין חיורין, ומנהון מכל גוונין. כך כל בריין כגוונא דא. ולא אשתכחו בקיומא בר עשר שנין.
ח ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר, דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור - אלין לתתא ואלין לעילא. וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משינויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר. וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא.
ט ועל דא אית אתר בישובא - כד נהיר לאלין - חשיך לאלין; לאלין יממא ולאלין ליליא. ואית אתר דכוליה יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא. והאי דאמר בספרי קדמאי ובספרא דאדם הראשון - הכי הוא! דהכי כתיב אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ (תהלים קלט יד), וכתיב מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' (תהלים קד כד). ועל דא כלא שפיר. ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא, ולא למפלגי תחומין, בגין דאיהו רזא עמיקא דאורייתא.
י כגוונא דא אית בימא - דאית ביה כמה בריין משניין דא מן דא! הדא הוא דכתיב זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות שם אניות יהלכון לויתן וגו' (תהלים קד כה). וכלא תליא דא בדא. וכלא כגוונא דלעילא. ובכלהו עלמין לא שלטא בכלא בר אדם, וקב"ה עליה.
יא רבי נהורא סבא פריש לימא רבא, ואתרגיש ימא ואתאבידו כל אינון דהוו בארבא, ואתרחיש ליה ניסא, ונחת בשבילין ידיען בלבא דימא, ונפק תחות ימא לישובא חדא, וחמא מאינון בריין כלהו זעירין, והוו מצלי צלותא, ולא ידע מאי קא אמרי. אתרחיש ליה ניסא וסליק. אמר: "זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא, וידעין סתימין דרזי עלאי! ווי לאינון דאפליגו על מליהון ולא מהימני!"
יב מההוא יומא כד הוה אתי לבי רב ואמרי מלתא דאורייתא - הוה בכי. אמרי ליה "אמאי קא בכית?" אמר לון: "בגין דעברנא על מהימנותא דמלי דרבנן, ומסתפינא מדינא דההוא עלמא!"

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0