פרק לא: ח״ג יד ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה וגו' (ויקרא ה כג). רבי יוסי אמר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח (ישעיה נד ט). האי קרא קשיא! כתיב ומי המבול היו על הארץ (בראשית ז י), וכתיב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול (בראשית ט יא). מי המבול כתיב, ולא "מי נח"! והכא כתיב כי מי נח זאת לי? זאת לי?! "הם לי" מבעי ליה!
ב אלא הכי תאנא, כד זכאין סגיאו בעלמא - קודשא בריך הוא חדי ומשתבח בהו. דתנינן, כד שארי זכאה בעלמא ואשתכח ביה - כביכול אטיל שלמא בעלמא, וכל עלמא מתברכא בגיניה, ואטיל שלמא בפמליא של מעלה. מנא לן? דכתיב אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי, שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי (ישעיה כז ה). תרין 'שלמין' אמאי הכא? אלא יעשה שלום לי - דאשרי דכר ונוקבא, שלום יעשה לי - דמתברכאן אבהן.
ג מאי איכא בינייהו? אמר רבי יוסי, כד מתברכאן אבהן שלום יעשה לי - דאקדים שלמא בכלא, ובגין כך שלום קדים. יעשה שלום לי - מאי טעמא לא אקדים שלום הכא? אלא בגין דיתעבר חויא דשריא בנוקבא בקדמיתא, וייתי דכורא למשרי באתריה, ובגין כך יעשה אקדים, ולבתר שלום.
ד תאנא: בזמנא דזכאה שארי בעלמא - דינין לא מתערין ולא שלטין בעלמא, משום דההוא בר נש זכאה הוא אות בעלמא, וקודשא בריך הוא בעי ביקריה, ועלמא מתקיים בגיניה.
ה תניא אמר רבי יוסי, בזמנא דבני עלמא אשתכחו חייבין קמי קודשא בריך הוא - ההוא זכאה דאשתכח בעלמא - בעי קודשא בריך הוא לאשתעי בהדיה בגין דיבעי רחמין על עלמא ויתפייס בהדייהו. מה עָבֵד קודשא בריך הוא? אשתעי בהדיה על אינון חייבי עלמא. אמר ליה לאוטבא ליה בלחודוי, ולשיצאה לכלהו. מה ארחיה דההוא בר נש זכאה? שביק דידיה ונסיב לדכולי עלמא בדיל דיתפייס קודשא בריך הוא בהדייהו!
ו מנא לן? ממשה! דאמר ליה קודשא בריך הוא - חאבו ישראל - עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו וגו' (שמות לב ח). תו אמר ליה הרף ממני ואשמידם וגו' (דברים ט יד). בהאי שעתא אמר משה: "אי בגין יקרא דידי ישתצון ישראל מעלמא - טב לי מותא! ולא יימרון דשביקנא האי דכולי עלמא בגין יקרא דילי!". מיד ויחל משה את פני ה' אלהיו. ואושיט גרמיה למיתה בכמה אתרי בגיניהון דישראל דכתיב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וגו'. ותאנא לא זז משה מתמן עד דמחל קודשא בריך הוא לישראל. הדא הוא דכתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, וכתיב ויאמר ה' סלחתי כדבריך (במדבר יד כ).
ז ואִלו בנח כתיב ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו' (בראשית ו יג). אמר ליה נח: "ולי מה את עביד?" אמר ליה: והקימותי את בריתי אִתָּךְ וגו' (בראשית ו יח) עשה לך תבת עצי גפר (בראשית ו יד). ולא בעי רחמי על עלמא, ונחיתו מייא ואובידו בני עלמא. ובגין כך מי נח כתיב - מי נח ודאי! דביה הוו תליין, דלא בעא רחמי על עלמא.
ח מכאן אמר רבי יוסי: מאי דכתיב וַיָּחֶל נח איש האדמה (בראשית ט כ)? וַיָּחֶל - כמה דאת אמר לא יַחֵל דברו (במדבר ל ג), דאתעביד חול. איש האדמה - דבגיניה אשתציאו בני עלמא, דלא בעא רחמי עלייהו. דבר אחר: איש האדמה - דבגיניה אתקיימת, לבתר דאשתציאו קדמאי, דכתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם וגו' (בראשית ח כא).
ט תאנא מי נח אקרון, דהוא גרים דאקרון על שמיה. אמר רבי יוסי: זאת לי - מאי קא מיירי? אלא אמר קודשא בריך הוא, מי נח גרמו לי דאגלי זאת בעלמא דכתיב ואני זאת בריתי אותם (ישעיה נט כא). זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי בענן (בראשית ט יב יג) - כלומר לית מאן דאשגח! אלא ליקרא דשמי דרמיזא בזאת! ומאן גרים לי? מי נח!
י מכאן סימנא לחסידא זכאה דלא אתגלייא האי קשת ביומוי, ולא אצטריך עלמא ביומוי להאי אות. ומאן איהו? ההוא דבעי רחמי על עלמא ואתחזי לאגנא עלוי. כגון רבי שמעון בר יוחאי דלא אצטריך עלמא ביומוי להאי 'אות' - דהא הוא 'אות' סימנא בעלמא הוה!
יא דלא הוה גזרה דאתגזר על עלמא לעילא דלא מבטל לה! והיינו דכתיב מושל באדם (ש"ב כג ג). קודשא בריך הוא מושל באדם. ומי מושל בקודשא בריך הוא? כביכול צדיק! דקודשא בריך הוא גזיר, ואיהו מבטל.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0