ח״ג טו ע״ב

פרק לד: ח״ג טו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תניא, בארבע תקופין דשתא קלא אתפסק ודינין מתערין ותשובה תליא - עד דאתתקן. וכד דינין מתערין - קלא נפיק, וארבע זוויין דעלמא סלקין ונחתין. כרוזא קרי ולית מאן דישגח ויתער. וקודשא בריך הוא זמין. אם יתובון - יתוב. ואי לאו - קלא אתפסק ודינין אתעבידו. וכדין אתקרי (בראשית ו ו) וַיִּתְעַצֵּב - ויתעצב בבתי בראי.
ב אמר רבי יהודה, תנינן מן יומא דאתחרב בי מקדשא לית יומא דלא אשתכח ביה רתחא בישא. מאי טעמא? משום דתנינן אמר רבי יודאי אמר רבי ייסא, נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלם דלעילא עד שיכנסו ישראל בירושלם דלתתא. ובגין כך רתחא אשתכחת בעלמא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0