פרק לו: ח״ג טז ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א והשיב את הגזלה. תמן שאילו חברייא, מפני מה בגזלה כתיב והשיב את הגזלה ולא יתיר? אלא הא אוקימנא - דא שוי דחילו עלאה כתתאה, ודא דגניב שוי דחילו תתאה לקבליה ולא דחילו עלאה.
ב מה כתיב לעילא? נפש כי תחטא כדקאמרן - דאורייתא וקודשא בריך הוא תווהין עליה ואמרי נפש כי תחטא וגו'?!, וכתיב נפש כי תמעול מעל וגו' או נפש כי תשבע וגו'?! אמר רבי יצחק, נפש כתיב, ולא רוח ולא נשמה. והכא גופא ונפש דכתיב והיה כי יחטא ואשם. והשיב את הגזלה - מאן דבעי לתקנא עובדוי כמה דאמרן. והשיב - מאי והשיב? אלא כמאן דיתקן עובדין בגין דיתיב מבועי מייא לאתרייהו לאשקאה נטיען, דהא הוא גרים בחובוי לאתמנעא מנייהו. ועל דא והשיב את הגזלה וגו' כמה דאתמר.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0